איפה הכי הרבה מיליונרים? מפת העושר הגלובלית חושפת פערים מפתיעים

בשנת 2024, מדינות רבות ברחבי העולם מדווחות על גידול באוכלוסיית המיליונרים, אך הנתונים חושפים הבדלים דרמטיים בשיעורם היחסי באוכלוסייה הבוגרת. שוויץ, הונג קונג וסינגפור מובילות את הרשימה, בעוד מדינות כמו סין, קטאר וערב הסעודית מדשדשות מאחור. מה עומד מאחורי הפערים הללו, וכיצד הם משפיעים על המדיניות הכלכלית והחברתית של המדינות?

נתונים כמותיים: שיעור המיליונרים לפי מדינה

על פי הנתונים שהוצגו, שוויץ ניצבת בראש הרשימה עם שיעור של 15.7% מיליונרים מתוך כלל האוכלוסייה הבוגרת. אחריה מופיעות הונג קונג עם 10.5%, אוסטרליה עם 9.5% וסינגפור עם 7.9%. ארצות הברית מדורגת במקום החמישי עם 8.5%, בעוד בריטניה (5.8%), גרמניה (4.1%), קנדה (6.3%) ויפן (2.7%) מוצגות ברמות מתונות יותר.

בצד השני של הסקאלה ניצבות מדינות כמו קטאר (1.2%), ערב הסעודית (1.5%) וסין (0.6%), חרף היקפי כלכלה עצומים ואחוזי צמיחה מרשימים לאורך השנים. הפער בין המדינות המובילות למתפתחות ניכר וראוי לניתוח.

מנועי הצמיחה: מה הופך מדינה ל”מיליארדרית”?

שיעור גבוה של מיליונרים באוכלוסייה אינו רק תוצר של תוצר לאומי גולמי גבוה לנפש. מדובר בתמהיל מורכב הכולל רמות השכלה, תרבות השקעה, מדיניות מיסוי, סביבה רגולטורית, קלות עשיית עסקים ומידת הנגישות לשוקי ההון.

שוויץ, לדוגמה, מציעה סביבה יציבה, שוק פיננסי מתקדם וחסמים נמוכים לצמיחה פרטית. המדינה מושכת הון עולמי בזכות מדיניות מיסוי נוחה וחסינות פוליטית, מה שמגביר את ההסתברות להצטברות עושר פרטי.

הונג קונג וסינגפור מבליטות יתרונות דומים של מרכזים פיננסיים עם מסורת של פתיחות כלכלית, רגולציה גמישה, ותשתית מודרנית. שתיהן מהוות שערי כניסה פיננסיים לאסיה ומטפחות סקטורים של טכנולוגיה, שירותים פיננסיים, ולוגיסטיקה בינלאומית.

השוואה בין מדינות מערביות לאסייתיות

בעוד מדינות מערביות רבות נהנות מייצוג גבוה יחסית של מיליונרים, כמו קנדה, אוסטרליה וארצות הברית, מדינות אסייתיות מציגות קונטרסט מעניין. סינגפור, הונג קונג ויפן מראות נוכחות משמעותית – לעומת סין, שהצמיחה בה אומנם מואצת, אך פיזור ההון בה מצומצם.

הפער המהותי בין סין לסינגפור, לדוגמה – 0.6% מול 7.9% – ממחיש את ההבדלים במדיניות ההון, חופש ההשקעה, והיכולת לצבור נכסים בצורה פרטית מבלי התערבות ממשלתית רחבה.

הנתונים מצביעים על כך שבסין אמנם יש כמות אבסולוטית גבוהה של עשירים, אך הריכוזיות שלהם גבוהה במיוחד – כלומר, רוב ההון מרוכז בידי קבוצה מצומצמת של בעלי הון.

תובנות על ארה״ב: לא רק ענקי טכנולוגיה

עם שיעור של 8.5%, ארה״ב מדורגת במקום גבוה יחסית, אך אינה המובילה. הנתון משקף את היקף השוק הפיננסי, הגישה לנכסי השקעה (בעיקר נדל”ן, מניות, וסטארט-אפים) והתרבות הכלכלית המעודדת יזמות.

יש לציין כי תופעות כמו ריכוזיות בטכנולוגיה ו”עושר מנייתי” – כפי שנראה בקרב עובדים באמזון, אפל או אנבידיה – מביאות להיווצרות שכבה רחבה של בעלי מניות שהונם האישי חוצה את רף המיליון דולר, גם אם אינו נזיל במלואו.

השפעות מקרו כלכליות: מדיניות, מיסוי ואי שוויון

שיעור גבוה של מיליונרים במדינה מעלה סוגיות של מיסוי פרוגרסיבי, הגירה כלכלית וניידות חברתית. מדינות כמו שוויץ וסינגפור מושכות אליהן אנשי הון בזכות מדיניות מס מקלה – מה שמוביל להאצה בהון המצטבר אך גם מחריף את אי השוויון המקומי.

מנגד, מדינות בהן שיעור המיליונרים נמוך עלולות לסבול מהגירה של כישרונות והון אל עבר מדינות ידידותיות יותר, מה שפוגע בצמיחה ארוכת הטווח ובחדשנות המקומית.

הזווית של ישראל – לא נראית בגרף, אך שווה התייחסות

ישראל אינה מופיעה בגרף, אך לפי נתוני בנק קרדיט סוויס לשנת 2023, היא התקרבה לשיעור של 3.5%-4% מיליונרים באוכלוסייה הבוגרת – נתון לא מבוטל בהשוואה לגודל האוכלוסייה ולתמ”ג לנפש. תעשיית ההייטק, הגירה חוזרת של משקיעים והתרבות היזמית תרמו לכך באופן משמעותי.

תחזית עתידית: לאן מועדות פני העושר?

הנתונים של 2024 משקפים מגמות קיימות, אך תחזיות לעשור הקרוב צופות גידול משמעותי בשיעור המיליונרים במדינות מתפתחות – בעיקר הודו, אינדונזיה וברזיל – ככל שיותר אוכלוסיות נחשפות למכשירי השקעה וכניסה לשוק ההון.

במקביל, מדינות מפותחות עלולות לראות האטה בקצב גידול העושר, בשל שחיקת רווחים, מיסוי מוגבר, ואינפלציה שמוחקת כוח קנייה. כך נוצר מרחב תחרותי חדש סביב משיכת משקיעים, שמבוסס על מדיניות חכמה, רגולציה מתקדמת ויציבות כלכלית.

סיכום ומסקנות

מפת המיליונרים העולמית לשנת 2024 חושפת לא רק היכן מרוכז העושר בעולם, אלא גם מה מכתיב את קצב הצטברותו ומידת הפיזור שלו באוכלוסייה. מדינות קטנות ויעילות דוגמת שוויץ, סינגפור והונג קונג מצליחות להוביל לא בזכות עושר טבעי – אלא בזכות מדיניות פרו-שוק וחדשנות מוסדית.

השוואת שיעורי המיליונרים בין מדינות מצביעה על פערים בין מדיניות מגבילה לפתוחה, בין מערכות שמרניות ליזמיות, ובין כלכלות ריכוזיות לפזרניות. ככל שהכלכלה העולמית ממשיכה להשתנות – גם מפת העושר מתעצבת מחדש, ומשקפת את הקרב על ההון, הכישרון והעתיד הכלכלי.