בשנת 2025 הגיע שיעור האחזקה של משקיעים זרים במניות אמריקאיות לרמה חסרת תקדים: 18% מהמניות הקורפורטיביות נסחרות כיום בבעלות זרה. הנתון הזה מציין לא רק שיא היסטורי, אלא גם שינוי עומק באיזון הכוחות בשוק ההון האמריקאי. וול סטריט הופכת לזירה יותר גלובלית – אך גם לחשופה יותר לזעזועים גיאו־פוליטיים.

במאמר זה ננתח את הגורמים למגמה, את ההשלכות ארוכות הטווח, ונבחן למי המצב הזה עשוי להיטיב – ולמי לא.

מה מניע את זרימת ההון הזר?

העלייה הרציפה באחזקות זרות נובעת מהשילוב בין יציבות כלכלית יחסית של ארצות הברית לבין חולשה מבנית בשווקים מתחרים. המשקיעים הזרים מזהים את ארה”ב כיעד מועדף להשקעה: נזילות גבוהה, שקיפות רגולטורית, ריביות גבוהות ותשואות עודפות לאורך זמן.

מדינות רבות באירופה ואסיה מציגות קיפאון כלכלי, מטבעות נחלשים, אי־ודאות פוליטית או חשש ממדיניות מס אגרסיבית – כל אלו תורמים לגלי השקעות אמריקאיות מצד גופים בינלאומיים. במקביל, היעדר אלטרנטיבות בשווקים מקומיים דוחף את המשקיעים הבינלאומיים “להמר” על ארה”ב, במיוחד כשמדובר בחברות טכנולוגיה אמריקאיות עם פרופיל צמיחה ייחודי.

כיצד התופעה משפיעה על השוק?

בטווח הקצר, הזרמת ההון הזרה מספקת רוח גבית לשוק המניות. ביקושים גוברים מניעים עליות שווי, מחזקים את הדולר ומורידים את עלות הגיוס של חברות אמריקאיות. המשקיעים הזרים מהווים זרוע תמיכה למוסדות הפיננסיים המקומיים ומגבירי נזילות בשווקים.

אך לצד זאת, עולה רגישות מוגברת לתנודות חיצוניות. ככל שחלק גדול מהשוק נשלט על ידי בעלי הון מחוץ לארה”ב – כך עולה החשש מ”מכירות בהלה” עקב משברים גיאו־פוליטיים, רגולציה זרה, או שינויים חדים במדיניות סחר.

הדולר המתחזק – חרב פיפיות עבור הכלכלה האמריקאית

עלייה באחזקות זרות מלווה גם בחיזוק הדולר, תופעה שמעוררת דילמה אסטרטגית. מצד אחד, דולר חזק משדר יציבות ומושך הון. מצד שני, הוא מקשה על ייצוא אמריקאי, פוגע בתחרותיות של חברות תעשייתיות ומוביל לשחיקה בהכנסות מחו”ל. חברות רב־לאומיות, שמייצרות בשוק אחד ומוכרות בשוק אחר, עלולות להציג דוחות חלשים בשל הפרשי מטבע. במילים אחרות – יותר השקעות פירושן פחות יתרון תחרותי לחלק מהחברות, דווקא בשווקים שבהם הן מנסות להתרחב.

האתגרים: רגולציה, גיאופוליטיקה ותנודתיות

ככל שיותר מניות מוחזקות בידי קרנות ריבוניות, ממשלות זרות או תאגידים בינלאומיים, כך עולה החשש להשפעה חיצונית על חברות ציבוריות אמריקאיות. שאלות כמו: האם גוף זר צריך להיות בעל מניות מהותי בחברות ביטחוניות, או האם יש לאזן בין משקיעים מקומיים לגלובליים, הופכות לרלוונטיות במיוחד.

גם ההיבט הפסיכולוגי אינו זניח: שווקים המתבססים על הון חיצוני מפתחים תלות מסוכנת בתנודתיות של רגשות משקיעים זרים. סנטימנט שלילי יכול לגרום למימושים גורפים גם כשהבסיס הכלכלי לא בהכרח מצדיק זאת.

מגמה מבנית או אפיזודה זמנית?

למרות הסיכונים, קשה להתעלם מכך שמדובר במגמה מבנית. שוק ההון האמריקאי נהנה ממוניטין של יציבות, חדשנות ורווחיות. עד שלא תיווצר אלטרנטיבה משכנעת באירופה או באסיה – סביר שמשקיעים זרים ימשיכו להזרים הון.

ובכל זאת, כלכלת העולם משתנה במהירות. חיזוק מגמות של דה־גלובליזציה, מלחמות סחר, או חוקים חדשים נגד החזקה זרה – עלולים להאט את זרימת ההון ואף להפוך את הכיוון.

מבט לעתיד

השיא של 18% באחזקות זרות הוא אינדיקציה לעולם כלכלי מקושר יותר – אך גם לעולם שבו אין אזור “חסין זעזועים”. משקיעים, חברות וממשלות יצטרכו ללמוד לפעול בשוק גלובלי שבו כל תנועה במדד תלויה גם בהחלטות שמתקבלות באמירויות, בבייג’ין או בפרנקפורט – לא רק בוושינגטון או בניו יורק.