מתיחות מאחורי הקלעים: כיצד היחסים בין ג’רום פאוול לדונלד טראמפ עשויים לעצב את עתיד הכלכלה האמריקאית

ג’רום פאוול, המכהן כיו”ר הפדרל ריזרב של ארצות הברית, מונה לתפקידו על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ בשנת 2018, אך מינוי זה, שבתחילה נראה כהבטחה לשיתוף פעולה כלכלי מוצלח, התגלה במהרה כמאבק כוחות. טראמפ, נשיא הידוע בעמדותיו הלא קונבנציונליות ובהעדפת מדיניות כלכלית נועזת, ציפה מפאוול להתנהל בצורה שתקדם צמיחה מהירה, כולל הורדות ריבית נרחבות ותמריצים אגרסיביים. אולם פאוול, הכלכלן השמרן, העדיף גישה זהירה יותר בניהול המדיניות המוניטרית מתוך שאיפה להבטיח יציבות ארוכת טווח.

מתח זה בין הנשיא לשעבר לבין יו”ר הפד חושף לא רק את הפערים בתפיסות הכלכליות של שניהם אלא גם את הסוגיה העמוקה יותר של עצמאות הפדרל ריזרב והאם יש לה מקום במערכת כלכלית נתונה ללחצים פוליטיים. למעשה, כבר במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ לא היסס להפעיל לחצים על פאוול, ואף שקל אפשרות של הדחתו, צעד שאילו היה יוצא לפועל, היה הופך לאירוע דרמטי בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית.

פאוול נעמד על שלו: “לא אתפטר”

בעקבות ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות, שב פאוול והבהיר את עמדתו התקיפה. כאשר נשאל אם ישקול להתפטר אם טראמפ יבקש זאת ישירות, ענה פאוול בצורה חדה וחד-משמעית: “לא”. התשובה הזו, המגובה בהבהרה משפטית שיו”ר הפדרל ריזרב אינו ניתן להדחה על ידי הנשיא, נועדה להבהיר לציבור ולשווקים שהפדרל ריזרב פועל כגוף עצמאי ושאין לנשיא סמכות לפטר אותו.

עובדה זו נשענת על החוק, שמגן על יו”ר הפדרל ריזרב ומבטיח את מעמדו העצמאי עד תום כהונתו. גם במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, יועצים משפטיים בממשלו הבהירו לנשיא שמבחינה חוקית אין לו סמכות להדיח את פאוול, מה שהשאיר את טראמפ מתוסכל ומונע מלהגשים את חזונו הכלכלי בדרך של שליטה ישירה במדיניות המוניטרית.

“הנשיא צריך להשפיע על הריבית”: טראמפ מול פאוול

לאורך כל כהונתו הראשונה, טראמפ לא חסך בביקורת כלפי הפדרל ריזרב. הוא תקף את פאוול שוב ושוב על כך שאינו נוקט בגישה של הורדת ריבית מהירה ועמוקה, כפי שטראמפ ראה כנחוץ כדי להמריץ את הכלכלה. טראמפ האשים את פאוול בכך שהוא פועל באופן שאינו משרת את האינטרס הלאומי, וכינה אותו אף “אויב של הצמיחה” באחת ההתבטאויות הבולטות יותר. ביקורת כזו יוצאת דופן מאוד בהיסטוריה האמריקאית, שכן בדרך כלל נשיאי ארצות הברית נמנעים מהתבטאויות פומביות נגד הבנק המרכזי.

טראמפ אף הרחיק לכת וטען כי לנשיא צריכה להיות הזכות להשפיע ישירות על החלטות הפד. באחד האירועים הכלכליים הבולטים שבהם התבטא בנושא אמר טראמפ: “אני חושב שהנשיא צריך להיות מעורב ולהשמיע את דעתו”. טראמפ ראה בניסיונו העסקי כיזם כהצדקה לכך שיש לו הבנה כלכלית טובה יותר מזו של כלכלנים מקצועיים, ולכן חשב שמקומו להשפיע על החלטות הפדרל ריזרב.

שוק בתנודות – השפעת הקונפליקט על הכלכלה האמריקאית

הוויכוח הציבורי המתמשך בין טראמפ לפאוול, אשר סוקר באינטנסיביות על ידי כלי התקשורת, השפיע ישירות על השוק האמריקאי. כאשר השוק שומע מסרים סותרים מהגורמים הכלכליים הבכירים ביותר, נוצר מצב של חוסר ודאות שמשפיע על החלטות המשקיעים. השקעות רבות הושפעו מהאפשרות כי הממשל ינחה את הפד להנהיג מדיניות שתדחוף את הכלכלה קדימה, ולעומת זאת מהחשש כי הפד ישמור על מדיניות מוניטרית שמרנית.

עם הזמן, הקונפליקט הזה הוביל למצב שבו השוק מגיב בתנודתיות לעדכונים הקשורים למדיניות הפד ותגובותיו של טראמפ בנושא. חוסר הוודאות מוביל לכך שמשקיעים רבים נרתעים מהשקעות ארוכות טווח, ומחכים לראות כיצד יסתיים המאבק בין שני האישים החזקים הללו. אם יו”ר הפדרל ריזרב לא יוכל להגן על מעמדו העצמאי, הדבר עלול להוביל לזעזועים עתידיים בשוק ההון, דבר שיאיים על הכלכלה כולה.

החשיבות של עצמאות הפדרל ריזרב

שאלת עצמאות הבנק המרכזי אינה עניין של סמל בלבד – מדובר באחד מהמרכיבים הקריטיים של כלכלה יציבה. כגוף כלכלי עצמאי, הפדרל ריזרב מחויב לפעול בצורה שקולה ואחראית, ולשמור על איזון בין הצמיחה הכלכלית לבין אינפלציה נמוכה ויציבות פיננסית. אם תינתן לנשיאים אפשרות להשפיע ישירות על המדיניות המוניטרית לפי שיקולים פוליטיים, עלולה להיווצר כלכלה שאינה ניתנת לניבוי, מצב שעלול להזיק בטווח הארוך.

טראמפ הביע בעבר את רצונו לבחור אנשים שיהיו מוכנים לפעול לפי קו המדיניות שלו, ובשל כך מתעוררת שאלה מטרידה לגבי עתיד עצמאות הפד. האם יוכל הבנק המרכזי להמשיך לפעול כגוף עצמאי, או שיהפוך לעוד זרוע של הממשלה, שתחת לחצים פוליטיים? שינוי כזה יכול לערער את האמון של הציבור במערכת הכלכלית, ואף לגרום לאובדן אמון בקרב משקיעים מחוץ לארצות הברית.

מבט לעתיד: האם טראמפ יבחר להחליף את פאוול?

פאוול, שכהונתו תסתיים בשנת 2026, צפוי להישאר בתפקידו כל עוד הוא שומר על עצמאותו. אך אם טראמפ יכהן כנשיא עד תום כהונתו, הוא יוכל למנות יו”ר חדש שיתמוך בגישתו ויהיה מוכן ליישר קו עם דרישותיו הפוליטיות. ייתכן שכבר היום קיימת רשימה של מועמדים אפשריים למילוי תפקיד יו”ר הפדרל ריזרב הבא – אנשים שיתמכו במדיניותו הכלכלית של טראמפ ויהיו נאמנים לאג’נדה שלו.

על פי דיווחים, כמה מהמועמדים המובילים ברשימה של טראמפ כוללים שמות כמו קווין וורש, לשעבר חבר מועצת הנגידים, וקווין הססט, ששימש כיועץ כלכלי בכיר בממשלו. ייתכן מאוד כי אחד מהמועמדים הללו ימונה לתפקיד במקרה שטראמפ אכן יכהן עד מועד סיום כהונתו של פאוול, ויחליט למנות מחליף תואם גישה. שינוי כזה עשוי להביא למדיניות מוניטרית המנוהלת תחת גישה גמישה יותר כלפי לחצים פוליטיים, דבר שלא היה מקובל בבנק המרכזי בעבר.

האם המתח בין טראמפ לפאוול מסמן מגמה רחבה יותר?

העימות בין טראמפ לפאוול אינו מתרחש בבידוד. תהליכים דומים נראים בעולם כולו, כאשר פוליטיקאים מעורבים יותר ויותר במערכת הכלכלית כדי לקדם אינטרסים מידיים. זו אינה תופעה ייחודית לארצות הברית – המגמה קיימת במדינות נוספות, שבהן משברים כלכליים גוררים לחץ פוליטי על הבנקים המרכזיים לשנות את מדיניותם לפי צרכים קצרי טווח.

אם יימשך הקו הזה, ייתכן שנראה בעתיד עלייה בהתערבות פוליטית במוסדות כלכליים, דבר שעלול לגרום לאי יציבות כלכלית רחבה וליצור מדיניות כלכלית המבוססת על צורך פוליטי ולא על עקרונות מוניטריים מקצועיים. הדוגמה האמריקאית של טראמפ ופאוול עשויה להוות מקרה מבחן למערכת הבנקאות העולמית, תוך עידוד דיון על הקווים האדומים ביחסים בין פוליטיקה לכלכלה.

סיכום

היחסים המתוחים בין טראמפ לפאוול חושפים את האתגרים שמעמידה הפוליטיקה בפני המערכת הכלכלית. הקונפליקט הזה מדגיש את החשיבות של שמירה על עצמאות הפדרל ריזרב ומזכיר לנו את תפקידו המרכזי של הבנק כגוף מוניטרי עצמאי. עמידתו של פאוול מול הלחצים הפוליטיים היא ביטוי לחשיבות השמירה על יציבות כלכלית, במיוחד בתקופות של שינוי פוליטי מהותי.

כיום ברור כי הקונפליקט הזה הוא לא רק אישי אלא מערכתי, והוא מעורר שאלות רבות על העתיד. האם נראה בעתיד נשיאים נוספים שישתמשו בתפקידם ללחוץ על המוסדות הכלכליים לשנות את מדיניותם לפי רצונם? האם הכוח הפוליטי ישחק את אמון הציבור במערכת הפיננסית? הזמן יגיד, אך ברור כי כל החלטה שמתקבלת כעת עשויה לעצב את עתידה של הכלכלה האמריקאית ושל השוק העולמי כולו.