בהצהרה מדינית משמעותית, הנשיא דונלד טראמפ הצית מחדש את הדיון סביב דיווחים כספיים של חברות ציבוריות כשהציע שחברות בארה״ב ינטשו את הדיווח הרבעוני ויעברו לדיווח חצי-שנתי. ההצעה נוגעת בנקודה רגישה בוול סטריט, שם שקיפות, יעילות השווקי ואמון המשקיעים נשענים במידה רבה על נתונים עדכניים.

מה טראמפ מציע ותגובת אמריקה התאגידית

טראמפ טוען כי דיווחי הרווחים הרבעוניים יוצרים עלויות מיותרות ומעודדים חשיבה לטווח קצר בקרב מנהלים. מעבר לדיווח חצי-שנתי, לדבריו, יאפשר למנהלים להתמקד יותר באסטרטגיה ובחדשנות במקום לעמוד בציפיות של וול סטריט כל שלושה חודשים. חלק ממנהיגי החברות, במיוחד בסקטור הטכנולוגיה והצמיחה, הביעו תמיכה ברעיון והדגישו את היתרונות האפשריים שבהפחתת נטל הרגולציה.

אך המשקיעים והאנליסטים מעלים דגלים אדומים. דיווחי הרווחים הרבעוניים נתפסים כעמוד תווך של המשמעת השווקית, המספקים תובנות עדכניות על מגמות הכנסות, עלויות וסיכונים. בהיעדרם, חוששים משקיעים כי ייאלצו להסתמך על אותות בתדירות נמוכה יותר, מה שיוביל להפתעות מוגברות ויקשה על הערכת מצבן של חברות. רבים בוול סטריט טוענים כי שקיפות ואמון ייפגעו.

שקיפות מול אסטרטגיה ארוכת טווח

הניסיון לשנות את כללי הדיווח מדגיש מתיחות ותיקה בין עידוד השקעות לטווח ארוך לבין שמירה על אחריותיות. התומכים טוענים כי הלחץ הרבעוני מאלץ חברות לקצץ בהוצאות מחקר או לדחות פרויקטים אסטרטגיים רק כדי לעמוד ביעדים קצרים. מנגד, המבקרים טוענים שדיווח בתדירות נמוכה עלול להרחיב את פער המידע בין מנהלים לבעלי מניות, ולהשאיר את השווקי חשופים יותר לסיכונים נסתרים.

בפועל, האיזון בין שתי הגישות עדין מאוד. אמנם דיווח חצי-שנתי עשוי לאפשר להנהלה מרחב נשימה גדול יותר, אך הוא עלול גם ליצור תגובות חדות בשווקי כאשר ייחשפו נתונים מאוחרים. התנודתיות עשויה לגדול אם הפתעות שליליות ייערמו במשך חצי שנה מבלי להתפרסם.

מכשולים רגולטוריים והקשר הגלובלי

כל שינוי בתדירות הדיווח בארה״ב ידרוש פעולה מצד רשות ניירות הערך (SEC). רעיונות דומים הועלו בעבר, אך התנגדות המשקיעים וחשש מהחלשת שקיפות השווקי מנעו את יישומם. בחלק מהשווקי בחו״ל, כמו באירופה, דיווח חצי-שנתי הוא הנורמה, ומציע הצצה לאופן שבו עשוי מהלך כזה לפעול. עם זאת, בהיקף ובמורכבות של השוק האמריקאי, ההשפעה עלולה להיות רחבה בהרבה.

מבט קדימה מציב את ה-SEC במרכזו של דיון טעון במיוחד. משקיעים, דירקטוריונים ורגולטורים יידרשו לשקול את היתרונות האפשריים של חיסכון בעלויות והתמקדות ארוכת טווח מול הסיכונים של ירידה בשקיפות ויציבות שווקית. עבור השווקי הגלובליים, התוצאה עשויה לקבוע תקדים – או התרופפות בתקני הדיווח, או חיזוק מחודש של הערך שבשקיפות רבעונית.