הקצאת הנכסים בשיא היסטורי: האם ההימור ההמוני על מניות מוצדק?

מבוא: רמות שיא בהקצאת משאבים למניות

במבט ראשון, הגרף שפורסם על ידי Goldman Sachs Global Investment Research עשוי להיראות כמו עוד תמונה מרובת קווים, אך למעשה מדובר במראה רנטגן של הפסיכולוגיה הפיננסית הגלובלית. על פי הנתונים, ההקצאה למניות הגיעה לרמה חסרת תקדים של 53%, לעומת 18% בלבד לאג”ח ו־13% במזומן. מדובר בשינוי עמוק בהרכב תיקי ההשקעות של כלל הגופים הפיננסיים – ממשקי בית ועד משקיעים מוסדיים – שמאותת לא רק על ציפיות לצמיחה, אלא גם על מוכנות לנטילת סיכון ברמה גבוהה במיוחד.

היסטוריה של הקצאת נכסים: ממסורת זהירה לסיכון מחושב

עד שנות ה־80, הקצאת הנכסים נבנתה בעיקר סביב אג”ח ומזומן. מניות נחשבו לנכס תנודתי שמיועד רק לחלק קטן מהתיק. עם התפתחות השווקים הגלובליים, התרחבות הגישה להשקעות ציבוריות וטכנולוגיות מידע, נרשמה מגמה מתמדת של הגדלת חשיפה למניות – אך רק בתחילת שנות ה־2000 ההקצאה חצתה באופן עקבי את רף ה־40%.

היום, כפי שמראה הגרף, משקל המניות בתיק ההשקעות הגיע לשיא של כל הזמנים – פי שלושה מהקצאת החוב, ומעל פי ארבעה מהקצאת המזומן. השאלה היא: מה מניע את המהפך הזה?

הגורמים לשינוי: ריבית נמוכה, תשואה עודפת, ומיתון באלטרנטיבות

בשנים האחרונות, במיוחד מאז המשבר של 2008 ולאחר מכן בעקבות מגפת הקורונה, שווקי האג”ח מציעים תשואות ריאליות שליליות או אפסיות. משקיעים רבים הבינו שאם ברצונם לשמר או להגדיל את הונם – אין להם ברירה אלא להיחשף יותר לשוק המניות.

הנאסד”ק, לדוגמה, רשם עלייה מצטברת של מאות אחוזים מאז 2009, בעוד שהאג”ח הממשלתיות הניבו בקושי 1–2% לשנה. במקביל, עלויות האלטרנטיבה – קרי שמירת מזומן – הפכו יקרות במונחים של אינפלציה, בייחוד בשנים האחרונות.

המשמעות? הקצאת ההון הפכה לאגרסיבית יותר, מוכוונת סיכון – מתוך הבנה ש”שוק שורי” הוא ההזדמנות היחידה להשיג תשואה עודפת על פני האינפלציה.

האם מדובר בבועה? או ב־”ניו נורמל”?

המשקיעים עומדים בפני דילמה מהותית: האם רמות השיא הללו הן אינדיקציה לאופטימיות בריאה – או שמא לסיכון מצטבר בשוק שהתרחק מהכלכלה הריאלית? הדמיון לתקופות שלפני קריסות – כמו 2000 או 2007 – קיים. גם אז נרשמו רמות הקצאה גבוהות למניות, שקדמו לירידות חדות.

עם זאת, ישנם הבדלים מהותיים: כיום מדובר בשוק רחב יותר, עם יותר נגישות, יותר מידע ושחקנים מגוונים יותר – החל ממשקיעים בודדים ועד בינה מלאכותית המנהלת תיקים באופן אלגוריתמי. נוסף על כך, שיעורי הריבית כיום אמנם עלו, אך עדיין נחשבים נמוכים במונחים היסטוריים ביחס לרמות האינפלציה.

מה חושבים הגופים המוסדיים?

קרנות פנסיה, בתי השקעות ומשקיעים זרים – כולם ממשיכים להזרים כספים למניות, בעיקר בארה״ב. מניות של חברות טכנולוגיה, פיננסים ובריאות זוכות לביקושים גוברים. חשוב לציין שבשונה ממשקיעים פרטיים, מוסדות גדולים מקצים נכסים באופן מחזורי ואסטרטגי, ולכן המשקל הגדול של המניות משקף ראייה ארוכת טווח ולא רק “מרדף אחרי רווח מהיר”.

השלכות על השוק ועל מדיניות השקעה

רמות הקצאה כה גבוהות למניות עשויות ליצור פגיעות מוגברת במקרה של ירידות חדות – מה שיכול להוביל לגל מכירות אוטומטיות בתיקים ממונפים. מנגד, במידה שהשוק ימשיך להציג צמיחה עקבית, ההשקעה במניות עשויה להוכיח את עצמה כאסטרטגיה היחידה שנותנת מענה לאתגרי הריבית והאינפלציה.

כמו כן, התמונה שמצטיירת מצביעה על אתגר למדיניות המוניטרית: ככל שיותר הון פרטי נמשך למניות, כך הפד ובנקים מרכזיים מתקשים לנהל ציפיות ריאליות של השוק.

סיכום: שינוי פרדיגמה או נורת אזהרה?

ההקצאה האגרסיבית למניות – בשיעור של 53% מהנכסים הפיננסיים – אינה מקרית. היא מגלמת את השילוב בין ציפייה לרווחים, חשש מהתנודתיות באג”ח, ואיבוד האמון במזומן כנכס שומר ערך. עם זאת, חשוב להבין שמדובר בחרב פיפיות – ככל שהחשיפה למניות עולה, כך גם הסיכון המערכתי במקרה של תיקון חד בשוק.

העתיד הקרוב יכריע האם מדובר בתמונת מצב חדשה של שוק בוגר וגמיש – או בתחילתה של בועה חדשה. המשקיעים, מצידם, כבר בחרו צד.