הניתוק ההיסטורי בין וול סטריט ל”מהיין סטריט” הולך ונעלם, ומשנה את הדרך שבה קובעי המדיניות בארה”ב מתמודדים עם תנודתיות פיננסית. ככל שחשיפת משקי הבית למניות גדלה ורווחי החברות משפיעים יותר על מדדי הצמיחה הלאומית, התנודות בשווקי ההון משפיעות יותר ויותר על מדדים כלכליים אמיתיים. ההתקרבות הזו מאלצת את הבנק הפדרלי והקונגרס להתחשב יותר בדופק השוק — גם כאשר המנדטים המרכזיים שלהם עוסקים באינפלציה, תעסוקה ואיזון תקציבי.

היחסים המשתנים בין השווקי לכלכלה

בעשורים קודמים, כלכלנים יכלו לטעון שתנודות בשוק המניות אינן קשורות ישירות לכלכלה הריאלית. אך הטיעון הזה הולך ונשחק. כיום, שווי שוק המניות בארה”ב מייצג יותר מ-170% מהתמ”ג — יחס שיא הנובע משוויים עולים, ריכוזיות במדדי ענק טכנולוגיים והתפשטות ההשקעות בקרנות פנסיה וחשבונות השקעה פרטיים. לפי נתוני הבנק הפדרלי, יותר מ-58% מהעושר של משקי הבית בארה”ב קשור כיום למניות, לעומת 37% בלבד בשנת 1990.

תלות זו גורמת לכך שתיקון חד בשווקים עלול לפגוע באמון הצרכנים, בהוצאות ואף בצמיחת התעסוקה. תקופת הקורונה חיזקה קשר זה: צ’קים ממשלתיים, ריביות נמוכות ורכישות נכסים סייעו להמריץ את שוקי ההון ואת עושר משקי הבית. קובעי המדיניות הבינו כי ייצוב מחירי הנכסים יכול לתמוך במהירות ביציבות הכלכלית הרחבה — דינמיקה שקשה כעת לנתק.

מדיניות מוניטרית משפיעה כעת על וול סטריט ועל הכלכלה גם יחד

החלטות הפדרל ריזרב משפיעות כיום בצורה מיידית ומשולבת גם על השווקים הפיננסיים וגם על הכלכלה הריאלית. כל החלטת ריבית או הצהרת מדיניות משפיעה על תנאי האשראי, על סנטימנט המשקיעים ועל תוכניות הגיוס של החברות. כאשר הפד העלה את הריבית בחדות בשנים 2022 ו-2023 כדי לבלום את האינפלציה, שוקי המניות צנחו — אך גם ההלוואות לעסקים קטנים ופעילות הבנייה נפגעו.

הלולאה הזו מגבילה את גמישות הפד. קובעי המדיניות מודעים לכך שאפילו הידוק מתון עלול לערער את הנזילות בשווקים ואת אמון הצרכנים. מאידך, הקלה מוקדמת מדי עלולה להצית גל ספקולטיבי חדש ולהחזיר את הלחצים האינפלציוניים. אנליסטים סבורים כי אסטרטגיית התקשורת של הפד הפכה לצורה עקיפה של הכוונת שוק – שנועדה להימנע מתנודתיות מיותרת.

תמריצים פוליטיים חופפים ליציבות השוק

בגבעת הקפיטול, ההשפעה הגוברת של שוק המניות על דעת הקהל מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות. מאחר שחסכונות הפנסיה והקרנות התאגידיות של האמריקאים מושקעים בהיקף נרחב במניות, למחוקקים יש תמריץ חזק לתמוך במדיניות פיסקלית ידידותית לשוק. הדבר כולל הארכת הטבות מס על רווחי הון, אישור הוצאות ידידותיות לחברות או התערבות בעת משברים כדי לייצב את השווקים.

התיאום הזה טשטש את הגבול בין סדרי עדיפויות כלכליים לפוליטיים. ירידה חדה בשוק המניות בשנת בחירות, למשל, עלולה להשפיע ישירות על הלך הרוח של הבוחרים ועל דפוסי הצריכה — ולגרום לתגובה מהירה יותר מצד המחוקקים או למדיניות מרחיבה. כפי שניתן היה לראות במשבר הקורונה של 2020 ובמהלך ההתאוששות שבאה אחריו, נכונותה של וושינגטון לשלב כוחות בין מדיניות מוניטרית לפיסקלית נבעה גם מהמחיר הפוליטי של מיתון ממושך בשוק.

בהסתכלות קדימה, משקיעים וקובעי מדיניות צפויים להתמודד עם מציאות שבה שוק המניות והכלכלה מתקדמים יחדיו. ההתמזגות הזו תורמת לעמידות בטווח הקצר, אך גם מגבירה את הסיכון המערכתי: כל ירידה חדה עתידית עשויה להכריח את הפד והקונגרס לפעול במהירות ובקנה מידה רחב. האתגר יהיה לשמור על יציבות פיננסית תוך שמירה על קיימות כלכלית ארוכת טווח — מבלי לאפשר לוול סטריט להכתיב את המדיניות הכלכלית הלאומית.