מגזר הייצור בטורקיה סגר את שנת 2025 בתחושה של יציבות על פני השטח — אך בחינה מעמיקה יותר של הנתונים מצביעה על תמונה מורכבת ושברירית יותר. מדד אמון התעשייה היצרנית נותר ללא שינוי ברמה של 100.8 בדצמבר, זה החודש השלישי ברציפות, והמשיך לשהות ברמתו הגבוהה ביותר בחמשת החודשים האחרונים. אף שהנתון משדר יציבות כללית בסנטימנט, שינויים פנימיים בתתי-המדדים מצביעים על פער הולך ומתרחב בין תנאים נוכחיים לציפיות עתידיות — ומעלים סימני שאלה לגבי כיוון המגזר לקראת 2026.

רמת אמון המרחפת מעט מעל רמת הניטרליות של 100 משקפת איזון יותר מאשר עוצמה. עבור קובעי מדיניות, משקיעים ועסקים, השאלה המרכזית איננה היכן נמצא האמון כיום — אלא האם ניתן לשמרו כאשר דינמיקת הביקושים משתנה והתנאים הפיננסיים נותרים הדוקים.

סימני שיפור בתנאים הנוכחיים

מספר מדדים אחוריים ומדדי מצב נוכחי הציגו שיפור משמעותי בדצמבר. תחזית התעסוקה התחזקה באופן בולט ועלתה ל־101.4 לעומת 99.7 בנובמבר, מה שמרמז כי יצרנים ממשיכים, לעת עתה, לשמר ואף להרחיב במעט את מצבת כוח האדם. זהו אות חשוב בכלכלה שבה יציבות שוק העבודה משחקת תפקיד מרכזי בביקוש המקומי.

גם מלאי המוצרים המוגמרים עלה, כאשר המדד הרלוונטי טיפס ל־99.4 מ־96.8, דבר המצביע על רמות ייצור גבוהות יותר או על קצב מכירות איטי מהצפוי. במקביל, ההערכות לגבי המצב העסקי הכללי השתפרו ל־92.9 מ־91.0, בעוד היקף התפוקה עלה קלות ל־110 מ־108.0. יחד, נתונים אלו מעידים כי רמות הפעילות בסוף השנה נותרו עמידות, נתמכות בהזמנות קיימות ובמחזורי ייצור מתמשכים.

מדדים צופי פני עתיד מאותתים על זהירות

לצד השיפור הזה, רכיבי הסקר הצופי פני עתיד מציירים תמונה זהירה יותר. סך ההזמנות ירד ל־86.3 מ־88.2, בעוד ההזמנות בשלושת החודשים האחרונים ירדו בחדות רבה יותר ל־100.8 מ־104.6. גם הזמנות היצוא נחלשו וירדו ל־110 מ־111.5, מה שמדגיש האטה במומנטום הביקוש החיצוני.

אולי הנתון המשמעותי ביותר הוא הירידה בציפיות להוצאות השקעה בנכסים קבועים, שירדו ל־105.6 מ־106.5. כוונות השקעה הן מדד מוביל מרכזי, והיחלשותן מצביעה על כך שהיצרנים הופכים סלקטיביים וזהירים יותר בתכנון הוצאות הון. שינוי זה עשוי לשקף אי־ודאות סביב תנאי מימון, תנודתיות במטבע, ועמידות הביקוש הן בשוק המקומי והן בזירה הבינלאומית.

יציבות שמסתירה נקודת מפנה מתהווה

מבחינה מקרו־כלכלית, העובדה שאמון הייצור בטורקיה לא השתנה במשך שלושה חודשים מרמזת על קונסולידציה ולא על האצה. היסטורית, ממוצע האמון עמד סביב 99.96, כך שהרמה הנוכחית נמצאת מעט מעל הנורמה ארוכת הטווח. עם זאת, הפער בין שיפור במדדים הנוכחיים לבין היחלשות בציפיות מדגיש דינמיקה מוכרת של שלב מאוחר במחזור: החברות עדיין פעילות כיום, אך נעשות פחות בטוחות לגבי המחר.

פער זה רלוונטי במיוחד על רקע ההקשר הכלכלי הרחב של טורקיה, הכולל ניהול אינפלציה, תנאי אשראי ומאזן חיצוני. נראה כי היצרנים שומרים על יציבות תפעולית, אך דוחים החלטות להתרחבות עד שיתבהרו האותות הכלכליים.

מבט קדימה

על פי תחזיות, אמון העסקים צפוי לעלות בהדרגה לכ־101 עד סוף הרבעון הנוכחי, עם תחזיות המצביעות על 105 בשנת 2026 לפני התמתנות קלה ב־2027. מימוש תחזיות אלו יהיה תלוי בהתאוששות הביקוש, בביצועי היצוא ובתנאים הפיננסיים.

לעת עתה, מגזר הייצור בטורקיה ניצב בצומת דרכים: יציב, אך ללא האצה; עמיד, אך זהיר יותר ויותר. החודשים הקרובים יבהירו האם האמון יתייצב — או שמא היחלשות זרמי ההזמנות תחל להכביד באופן משמעותי יותר על הסנטימנט והפעילות.