רוב המשקיעים מתמקדים בעיקר בהרכב הנכסים של קרן סל, בדמי הניהול או בביצועי העבר שלה, אך מעניקים פחות תשומת לב למבנה המשפטי והתפעולי שפועל מאחורי המוצר. בפועל, למבנה הקרן עשויה להיות השפעה ישירה על מיסוי, השקעה מחדש של דיבידנדים, יעילות המעקב אחר המדד ותשואות המשקיעים לאורך זמן.

עם התרחבות שוק מוצרי ההשקעה הסחירים לאסטרטגיות מורכבות ומתוחכמות יותר, הבנת הארכיטקטורה של ETF הופכת לרכיב חשוב יותר הן עבור משקיעים מוסדיים והן עבור משקיעים פרטיים.

מבנה הקרן משפיע מעבר למה שנראה על פני השטח

למרות שמוצרים רבים נראים כמעט זהים בפלטפורמות המסחר, הם עשויים לפעול תחת מסגרות משפטיות שונות לחלוטין, שלכל אחת מהן השלכות תפעוליות ומיסויות שונות.

קרנות פתוחות (Open-End Funds) הן המבנה הנפוץ ביותר בשוק ה-ETF ומשמשות בדרך כלל לקרנות מנייתיות ואג”ח מסורתיות. קרנות אלו פועלות תחת חוק חברות ההשקעה האמריקאי משנת 1940 ונהנות מגמישות נזילות, מנגנוני יצירה ופדיון יעילים ומבנה מס ידידותי יחסית.

לצד זאת, קיימים מבנים חלופיים המיועדים בעיקר לאסטרטגיות ייחודיות. קרנות סחורות (Commodity Pools) משמשות לרוב למוצרים המבוססים על חוזים עתידיים בתחומי הסחורות והמט”ח. נאמנויות (Grantor Trusts) נפוצות בחשיפה לזהב, כסף ומטבעות קריפטוגרפיים. לעומת זאת, ETN הן למעשה התחייבויות חוב לא מובטחות של הגוף המנפיק, ולא החזקה ישירה בנכסים עצמם — מה שיוצר גם סיכון אשראי נוסף מצד המנפיק.

ההבדלים בין המבנים אינם טכניים בלבד. מבנה הקרן עשוי להשפיע באופן משמעותי על אופן המיסוי. לדוגמה, קרנות סחורות עשויות לייצר אירועי מס שנתיים גם ללא מכירת יחידות הקרן, בעוד נאמנויות המבוססות על מתכות יקרות עשויות להיות כפופות לשיעורי מס גבוהים יותר מאלו החלים על רווחי הון רגילים לטווח ארוך.

הקרנות הפתוחות הפכו לסטנדרט המרכזי בענף

השליטה של קרנות פתוחות בשוק נובעת במידה רבה מהגמישות התפעולית והיתרונות למשקיעים.

קרנות מסוג זה יכולות להשקיע מחדש דיבידנדים באופן רציף, לבצע השאלת ניירות ערך ולנהל את תיק ההשקעות בצורה יעילה יותר ממבנים ותיקים יותר.

בעשור האחרון הרחיבו מנהלי הקרנות את השימוש במבנה הפתוח גם לאסטרטגיות שבעבר נחשבו מורכבות מדי עבור קרנות מסורתיות. כיום פועלים במסגרת זו גם ETF ממונפים על מניה בודדת, מוצרי אופציות מניבי הכנסה, אסטרטגיות Managed Futures וקרנות Buffer.

גם ליכולת להשקיע מחדש דיבידנדים יש משמעות מצטברת לאורך זמן. דוגמה בולטת לכך היא ההבדל בין SPDR S&P 500 ETF Trust לבין iShares Core S&P 500 ETF. שתי הקרנות עוקבות אחר אותו מדד, אך פועלות תחת מבנים שונים.

SPY פועלת כנאמנות מסוג Unit Investment Trust ולכן אינה יכולה להשקיע מחדש דיבידנדים באופן מיידי. הכספים נשארים זמנית במזומן עד לחלוקתם למשקיעים. לעומתה, IVV פועלת כקרן פתוחה ומסוגלת להשקיע מחדש את הדיבידנדים באופן שוטף, מה שמייצר יתרון קטן באפקט הריבית דריבית לאורך זמן.

פערים תפעוליים קטנים כאלה עשויים להצטבר להבדלים משמעותיים בתשואה הכוללת לאורך שנים, גם כאשר הקרנות עוקבות אחר אותו מדד בדיוק.

מוצרים מורכבים מחייבים הבנה עמוקה יותר מצד המשקיעים

הצמיחה המהירה של השקעות תמטיות, מוצרי קריפטו, אסטרטגיות מבוססות נגזרים וקרנות הקשורות לבינה מלאכותית הפכה את עולם ה-ETF למורכב בהרבה מבעבר.

משקיעים אינם רוכשים כיום רק מדדי מניות רחבים. מוצרים רבים כוללים חוזים עתידיים, עסקאות החלף, שכבות אופציות, חברות בנות מחוץ לארה״ב או מבני חוב מורכבים.

המציאות הזו מחזקת את החשיבות שבהבנת אופן בניית המוצר, ולא רק הנכסים שהוא מחזיק. מוצרים שנראים פשוטים על פני השטח עשויים לכלול חבויות מס נסתרות, סטיות מעקב גבוהות יותר, חשיפות לצד נגדי או מגבלות מבניות בתקופות של תנודתיות קיצונית.

ככל שהתחרות בין מנפיקי ה-ETF מתגברת, החברות ממשיכות לפתח מבנים יצירתיים יותר כדי לאפשר חשיפה לנושאי השקעה חדשים באמצעות מוצרים סחירים.

למרות שהחדשנות הרחיבה את הגישה של המשקיעים לנכסים ולאסטרטגיות מגוונות, היא גם הגדילה את הצורך בבדיקת עומק ובהבנה תפעולית של המוצרים.

מבנה הקרן עשוי להפוך לשיקול מרכזי יותר בבחירת השקעות

בעתיד צפויים מבני ה-ETF להמשיך ולהתפתח בהתאם לשינויים רגולטוריים, טכנולוגיים ולהעדפות המשקיעים.

עבור משקיעים ארוכי טווח, הבנת המנגנון שמאחורי סימול הקרן עשויה להפוך לחשובה כמעט כמו בחירת נושא ההשקעה עצמו.