הבום העולמי בסוללות מאלץ את ארצות הברית לבחון מחדש חומרים שנלקחו כמובנים מאליהם במשך שנים, והגרפיט מטפס במהירות לראש סדר העדיפויות האסטרטגי. בעבר נתפס כסחורה שקל לייבא, הגרפיט נחשב כיום לקלט קריטי עבור סוללות ליתיום־יון, אגירת אנרגיה בקנה מידה רשתִי ומערכות הגנה מתקדמות. כאשר הסיכון הגיאופוליטי מעצב מחדש את החשיבה על שרשראות אספקה, כריית גרפיט מקומית—שכמעט ונעלמה במשך עשרות שנים—זוכה לתשומת לב מחודשת מצד קובעי מדיניות, משקיעים וצרכנים תעשייתיים.

מדוע הגרפיט הפך לדחוף אסטרטגית

לגרפיט תפקיד מרכזי במערכות אנרגיה מודרניות, במיוחד כחומר העיקרי באנודות של סוללות. הביקוש מאיץ במקביל לאימוץ רכבים חשמליים, אגירת חשמל מאנרגיות מתחדשות והתרחבות מרכזי נתונים. במקביל, סין שולטת הן באספקת גרפיט טבעי והן בגרפיט סינתטי—ריכוזיות שהטרידה גורמים אמריקאיים על רקע מגבלות ייצוא תקופתיות וחיכוכי סחר רחבים יותר.

סוכנויות פדרליות מסווגות כיום את הגרפיט כמינרל קריטי, ומציבות אותו לצד יסודות נדירים מבחינת חשיבות אסטרטגית. ההיגיון פשוט: ללא גישה בטוחה לגרפיט, השאיפות לייצור סוללות מקומי, חוסן רשת החשמל וחשמול רחב היקף נתקלות במגבלות מבניות. פגיעוּת זו העבירה את הגרפיט מקלט תעשייתי בעל פרופיל נמוך למוקד של מדיניות תעשייתית.

הכרייה המקומית חוזרת לאחר עשרות שנות היעדרות

מרבית מכרות הגרפיט בארה״ב נסגרו עד אמצע המאה ה־20, לאחר שייבוא הוכח כזול ואמין יותר. כיום, עם זאת, הכלכליות מוגדרת מחדש על ידי תמריצי מדיניות, שיקולי ביטחון ונראות ביקוש ארוכת טווח. מספר פרויקטים מתקדמים כעת ברחבי המדינה, כולל פיתוחים בניו יורק, אלבמה, מונטנה ואלסקה.

בצפון מדינת ניו יורק, Titan Mining מקדמת ייצור גרפיט מסחרי ממרבץ הממוקם סמוך לפעילות האבץ הקיימת שלה. הפרויקט נהנה מתשתיות מורשת ומתהליך היתרים מואץ, המאפשר התחלת ייצור מוגבלת בזמן שהאישורים לכרייה בקנה מידה מלא מושלמים. תחזיות החברה מצביעות על תפוקה שנתית שעשויה להגיע לכ־40 אלף טונות מטריות—כמחצית מהביקוש הנוכחי של ארה״ב לגרפיט טבעי.

מנקודת מבט השקעתית, האטרקטיביות נובעת פחות ממחזורי מחירים קצרי טווח ויותר ממחסור מבני. גם היצע מקומי צנוע יכול לזכות בפרמיות אסטרטגיות כאשר קונים מעדיפים אמינות על פני מזעור עלויות.

רוחות גב מדיניות ותמיכה הונית

תמיכת הממשלה הפכה לגורם מכריע בתחיית הגרפיט. זיכויי מס שהוכנסו במסגרת חוק הפחתת האינפלציה, מסלולי היתרים מואצים ומימון פוטנציאלי ממוסדות כגון בנק הייצוא־ייבוא של ארה״ב מפחיתים חסמים שבעבר הרתיעו כרייה מקומית. צעדים אלה מאותתים על שינוי רחב לעבר חוסן תעשייתי—even אם המשמעות היא עלויות פתיחה גבוהות יותר.

אנליסטים מציינים כי גישה זו משקפת כיול מחדש של ניהול סיכונים ולא מהלך שוק טהור. נראה שקובעי מדיניות מוכנים להחליף יעילות קצרה טווח בביטחון ארוך טווח—הלך רוח ההופך שכיח יותר בתחומי האנרגיה, השבבים והחומרים הקריטיים.

האם ארה״ב יכולה באמת להתחרות בסין?

למרות התנופה, האתגרים נותרו משמעותיים. קנה המידה, מומחיות העיבוד ושרשראות האספקה המשולבות של סין קשים לשכפול מהיר. פרויקטים מקומיים מתמודדים עם עלויות עבודה גבוהות יותר, פיקוח סביבתי ולוחות זמנים ארוכים לפיתוח. כתוצאה מכך, מרבית המומחים מצפים לגיוון—ולא לעצמאות מלאה—כתוצאה ריאלית בעשור הקרוב.

ועדיין, גם החזרה חלקית של פעילות יכולה להפחית באופן מהותי את שבריריות שרשרת האספקה. עבור יצרנים ומשקיעים כאחד, הגרפיט הופך פחות למשחק ארביטראז׳ מחירים ויותר לאופציונליות אסטרטגית.

בהמשך, תשומת הלב תתמקד בשאלה האם מכרות אמריקאיים מתפתחים יוכלו לעבור מתפוקת פיילוט להיקף מסחרי מתמשך, והאם קיבולת עיבוד במורד הזרם תתפתח לצד ההפקה הגולמית. ככל שהביקוש לסוללות ממשיך לעלות והאי־ודאות הגיאופוליטית נמשכת, תפקידו של הגרפיט בעיצוב ביטחון אנרגטי ותחרותיות תעשייתית צפוי לגדול ולא לדעוך.