המסכים האדומים בוול סטריט היום, בתגובה לנתוני האינפלציה המבהילים, מסתירים בתוכם אי ירוק ובולט אחד: הסקטור הביטחוני. בעוד שמדד הנאסד”ק צונח ב-2.5% עקב החשש מריבית “גבוהה לנצח” וממחסור בשבבים, מניות הענק של התעשייה הביטחונית – Lockheed Martin, General Dynamics ו-RTX (לשעבר Raytheon) – מזנקות לשיא כל הזמנים. התופעה הזו מסמנת את התבססותו של נרטיב חדש בקרב מנהלי ההשקעות: בעידן של אי-ודאות גיאופוליטית וסטגפלציה כלכלית, הלקוח היחיד שיש לו ארנק בלתי מוגבל ונכונות לשלם כל מחיר הוא הממשל האמריקאי. אנו חוזים במעבר מ”כלכלת שלום”, המבוססת על צריכה פרטית ואופטימיות, ל”כלכלת מלחמה”, המבוססת על ביטחון לאומי והכרח קיומי.

הגידור המושלם מפני האינפלציה

הזינוק הנוכחי במניות הביטחון אינו נובע רק מהמתיחות מול סין, אלא מהמבנה הפיננסי הייחודי של החוזים שלהן. בניגוד לחברות מוצרי צריכה (כמו אפל או נייקי), שמתקשות לגלגל את עלויות הייצור המאמירות לצרכן הנשחק, קבלני הביטחון הגדולים פועלים לרוב תחת חוזי Cost-Plus. משמעות הדבר היא שהממשלה מתחייבת לכסות את כל עלויות הפיתוח והייצור – גם אם מחירי האנרגיה והמתכות מזנקים – ולהוסיף עליהן אחוז רווח קבוע. בסביבה שבה המדד עומד על 3.9% ומחירי הגליום טסים לשמיים, החוזים הללו משמשים כמגן אינפלציוני מושלם עבור תזרים המזומנים החופשי של החברות. זו הסיבה שהכסף החכם בורח מאג”ח ממשלתיות (שנשחקות באינפלציה) למניות ביטחוניות שמתפקדות כ”אג”ח צמוד מדד עם אופציית צמיחה”.

הפריבילגיה של ה-Defense Production Act

היתרון האסטרטגי הגדול ביותר של הסקטור נחשף הבוקר במלוא עוצמתו. בתגובה למחסור במתכות נדירות שיצר האמברגו הסיני, הבית הלבן אותת על כוונתו להפעיל סעיפים בחוק הייצור הביטחוני (DPA). המשמעות היא שחברות ביטחוניות יקבלו עדיפות עליונה (Priority Rating) בהקצאת משאבים קריטיים, על חשבון השוק האזרחי. אם יש מחסור בשבבי גליום-ארסניד, הם יופנו קודם כל לייצור מכ”מים של מטוסי F-35, ורק שאריות (אם יהיו) יגיעו לייצור סמארטפונים. היררכיה זו יוצרת עיוות שוק שבו התעשייה הביטחונית חסינה כמעט לחלוטין בפני “הלם ההיצע” שמשתק את עמק הסיליקון. זהו יתרון תחרותי ששום חברת טכנולוגיה אזרחית לא יכולה להתחרות בו.

מודרניזציה בצל הפחד

מעבר לטקטיקה של הטווח הקצר, ישנו מנוע צמיחה ארוך טווח. הסכסוך המתעצם מול סין, והלקחים ממלחמת ההתשה במזרח אירופה, הובילו להבנה בוושינגטון כי מלאי התחמושת והמערכות האמריקאי מדולדל בצורה מסוכנת. מחזורי ההצטיידות (Replenishment Cycles) שנפתחים כעת צפויים להימשך עשור שלם, ללא קשר לזהות הנשיא או למצב הכלכלה. אלו הם זרמי הכנסות “אנטי-מחזוריים”. כשהכלכלה מאטה, הממשלות נוטות להגדיל את ההוצאה הביטחונית כדי לייצר מקומות עבודה (קיינסיאניזם צבאי). עבור המשקיע ב-2026, החזקה במניות ביטחון היא כבר לא שאלה מוסרית, אלא כורח ניהול סיכונים: זהו הביטוח היחיד בתיק שעולה בערכו כשהעולם הופך למקום מסוכן ויקר יותר.