הנוף הטכנולוגי העולמי נסדק בשנת 2025 לא באמצעות שינוי איטי והדרגתי, אלא דרך קרע פתאומי. הקרע הזה הגיע כאשר DeepSeek, סטארט-אפ סיני אלמוני יחסית, טען כי אימן מודל בינה מלאכותית מתקדם בעלות של 256 אלף דולר בלבד — שבריר מהמאות מיליונים שהשקיעו המובילים האמריקאים. כאשר האפליקציה זינקה לראש מצעדי ההורדות של אפל בינואר, השווקים הגיבו בעוצמה. אנבידיה מחקה כ-600 מיליארד דולר משווי השוק שלה ביום מסחר אחד — ההפסד היומי הגדול בהיסטוריה — והמשקיעים הבינו שמירוץ ה-AI כבר אינו עניין של קנה מידה בלבד.

פריצות דרך ביעילות משנות את שדה הקרב של ה-AI

מודל R1 של DeepSeek חשף פגם מהותי באסטרטגיה האמריקאית: האמונה כי מגבלות יצוא על שבבים מתקדמים יגבילו את סין לצמיתות. באמצעות אימון על מעבדי GPU ישנים התואמים את כללי היצוא, החברה הוכיחה כי יעילות אלגוריתמית יכולה לפצות על נחיתות חומרתית. משקיע ההון-סיכון מארק אנדריסן שיבח פומבית את המודל כאחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר שראה אי פעם, והעצים את ההלם ברחבי עמק הסיליקון.

התגובה הייתה מהירה. וושינגטון הרחיבה את מגבלות היצוא, ובאפריל חסם ממשל טראמפ את אנבידיה גם ממשלוח שבבים מוחלשים כגון H20 לסין. הכוונה הייתה הכלה. התוצאה הייתה ניתוק. ג׳נסן הואנג אישר מאוחר יותר כי נתח השוק של אנבידיה בסין קרס מ-95% בשנת 2022 לכמעט אפס מוחלט — מהפך דרמטי שהאיץ את האקוסיסטם המקומי של שבבים בסין במקום לדכא אותו.

ניתוק מוליכים למחצה הופך למציאות תעשייתית

באמצע השנה, בייג׳ינג קיבעה את הפיצול כאשר אסרה על שימוש בשבבי אנבידיה, AMD ואינטל בכל מרכזי הנתונים הממומנים בידי הממשלה — שוק בהיקף העולה על 100 מיליארד דולר מאז 2021. שחקנים מקומיים כגון Huawei ו-Cambricon מילאו במהירות את החלל, ואנליסטים העריכו כי חברות סיניות יתפסו כ-40% משוק שרתי ה-AI המקומי עד סוף השנה. מה שהחל כסכסוך סחר התקשה ליישור מבני של שרשראות האספקה הגלובליות.

במקביל, ארה״ב הכפילה את מאמצי המדיניות התעשייתית. הפנטגון חתם על חוזי הגנה הקשורים ל-AI בהיקף של יותר מ-10 מיליארד דולר, וביולי השיק “תוכנית פעולה ל-AI” שמטרתה להבטיח הנהגה אמריקאית באמצעות הון, רגולציה ושילוב צבאי. הבינה המלאכותית כבר לא נתפסה ככלי פרודוקטיביות בלבד, אלא כתשתית אסטרטגית.

יסודות נדירים הופכים את העימות לפיזי

המהלך הנגדי החריף ביותר של סין לא הגיע מתוכנה, אלא מחומרי גלם. באוקטובר הטילה בייג׳ינג את מגבלות היצוא המחמירות ביותר עד כה על יסודות נדירים, והרחיבה את דרישות הרישוי גם למוצרים שיוצרו מחוץ לסין תוך שימוש בטכנולוגיה סינית. עם שליטה בכ-90% מזיקוק היסודות הנדירים בעולם וב-94% מייצור המגנטים הקבועים, המהלך פגע ביסודות מערכות ההגנה והאנרגיה של המערב.

וושינגטון הגיבה בהשקעה של 400 מיליון דולר ב-MP Materials, כורה היסודות הנדירים היחיד בארה״ב, תוך הבטחת רצפת מחיר לעשור כדי להגן על תפוקה מקומית. אך פערי הקנה מידה נותרו חדים. ייצור אמריקאי בהיקפים של אלפי טונות בלבד לעומת תפוקה סינית העולה על 100 אלף טון המחישו עד כמה עמוק יתרונה של סין כבר נטוע במערכת.

מבינה צרכנית לחדשנות ממוליטריזת

בעוד החומרה והמשאבים התפצלו, זירת ה-AI הצרכנית הציגה תמונה מורכבת יותר. חברות אמריקאיות החזירו לעצמן קרקע בתחומים עתירי חישוב כגון יצירת וידאו, כאשר OpenAI, גוגל ו-Anthropic נהנו מגישה בלתי מוגבלת לשבבים מתקדמים. במקביל, האסטרטגיה הסינית העדיפה דמוקרטיזציה בקוד פתוח, תוך ויתור על מוניטיזציה לטובת השפעה ואימוץ.

לשני המודלים היו סיכונים. מערכות פתוחות מתפשטות במהירות אך מתקשות במימון, בעוד מערכות סגורות מייצרות הכנסות אך מסתכנות בהתיישנות אם מפתחים נודדים לפלטפורמות אחרות. אירופה, בינתיים, נותרה בעיקר תגובתית, לכודה בין תקנים ושרשראות אספקה מתחרות.

מה שהתברר עד סוף השנה לא היה מנצח, אלא קו שבר. מירוץ ה-AI התפתח למאבק על אידיאולוגיה, משאבים ודוקטרינה צבאית. חדשנות אזרחית התמזגה עם סדרי עדיפויות ביטחוניים משני הצדדים, והובלה טכנולוגית הפכה לבלתי נפרדת מביטחון לאומי.

מסך הסיליקון שירד בשנת 2025 עשוי להתברר כבעל השלכות עמוקות לא פחות מכל קו שבר גיאופוליטי במאה האחרונה, ולשנות את האופן שבו כוח נבנה, נמדד ומתמודד בעידן הדיגיטלי.