מחירי הפחם מתקרבים לשיאי ארבעה חודשים כאשר הודו וסין מאותתות על הסתמכות רב־עשורית על תחנות כוח פחמיות. הודו מתכננת הרחבה של 87% בקיבולת עד 2047, בעוד סין דוחה את היציאה הצפויה שלה מהפחם. למרות הדחיפה הגלובלית להפחתת פליטות, הדינמיקה בשוק מגלה ביקוש מתמשך באסיה ותלות מחודשת בחלקים מאירופה על רקע שוקי חשמל תנודתיים. הפער יוצר שאלות האם הפחם נמצא בתיקון מחירים זמני — או בפתחה של מגמת ביקוש מבנית.

דיווחים שהודו מתכוונת להרחיב משמעותית את ייצור החשמל מפחם לפחות עד 2047 דחפו את המחירים לכיוון 110 דולר לטון, ומחזקים את ההשקפה ששתי הכלכלות הגדולות באסיה — הודו וסין — מחויבות לפחם כמקור אנרגיה יציב. שינוי זה מגיע בניגוד ליעדי נטו־אפס עולמיים וללחץ גובר על שווקים מתעוררים לצמצום פליטות. במקום זאת, חששות סביב ביטחון אנרגטי, גידול אוכלוסייה והאצה בביקוש לחשמל מצד מרכזי נתונים משנים את תחזית הביקוש לפחם בטווח הבינוני.

אסטרטגיית האנרגיה ארוכת הטווח של הודו מחייה מחדש את הביקוש לפחם

תוכניתה החדשה של הודו להגיע ל־420 גיגוואט של קיבולת מבוססת פחם עד 2047 — כמעט 87% הרחבה — מהווה את אחת מתוכניות ההשקעה השאפתניות בעולם. המהלך תואם את הבטחת ראש הממשלה נרנדרה מודי להפוך את המדינה לכלכלה מפותחת עד 2047 ולהשיג עצמאות אנרגטית — יעד המסתמך על כוח ייצור בסיס יציב.

למרות פריסה מהירה של שמש ורוח, קובעי המדיניות טוענים כי מקורות אלה אינם יכולים עדיין לעמוד בביקוש הגובר של הודו — במיוחד מצד תעשייה, דיגיטציה וצמיחת שימוש לשעות שיא. גידול וצפיפות רשת החשמל, לצד צמיחת מרכזי נתונים, מחייבים “חזרת איזון” לפחם לשם יציבות מערכתית. עמדתה של הודו משקפת גם הימנעות מהתבססות על גז מיובא יקר, שהתנודתיות בו גברה בעקבות משברים גיאופוליטיים.

סין מאריכה את ציר הזמן של הפחם על רקע חששות מאמינות אספקה

סין, האחראית ליותר ממחצית מצריכת הפחם העולמית, מאותתת אף היא על האטה ביציאה מהדלק הפוסילי. עדכוני מדיניות אחרונים מצביעים על דחיית שיא הביקוש לפחם עד 2030, לצד אישור שקט להקמת תחנות פחם נוספות כדי לייצב רשתות אזוריות. זהו שינוי עדין מהציפיות הקודמות שסין תתחיל לרדת מפחם בתחילת שנות ה־2020.

השינוי האסטרטגי קשור למחסורי חשמל חוזרים, דרישות ייצור תעשייתי ולתשתית האנרגיה הנדרשת לתמיכה בבינה מלאכותית ובייצור מתקדם. למרות ההתרחבות המואצת באנרגיה מתחדשת, הפחם נשאר עבור בייג’ינג “רשת הביטחון” האמינה ביותר.

תמחור השוק משקף תנודתיות לטווח קצר — עדיין לא ראלי מבני

למרות מגמת המדיניות, מחירי הפחם עדיין מתחת לרמות השנה שעברה. החוזים העתידיים ירדו ל־108.75 דולר לטון ב־11 בדצמבר — ירידה של 0.59% ביום ו־18.23% בשנה — משקפת את ההאטה העולמית בפעילות התעשייתית ואת החולשה בביקוש האירופי.

נתונים היסטוריים מדגישים את תנודתיות הסחורה: המחירים זינקו לשיא של 457.80 דולר בספטמבר 2022 במהלך משבר האנרגיה העולמי, אך התייצבו מאז. האם הפחם יחזור לטווחי מחיר גבוהים תלוי במזג האוויר, במחירי הגז העולמי ובקצב פריסת תשתית האנרגיות המתחדשות בכלכלות מתפתחות.

מבט קדימה

אם הודו וסין יישארו מחויבות ללוחות הזמנים שפורסמו השנה, הפחם עשוי ליהנות מביקוש חזק מהצפוי עד שנות ה־2030. עם זאת, סיכונים מבניים ארוכי טווח קיימים: תמחור פחמן, מחסומי רגולציה והגבלות מימון גלובליות. משקיעים עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות כדי להבין האם עליית המחיר הנוכחית מצביעה על מחזור ביקוש חדש — או רק יציבות זמנית לפני המשך ירידה גלובלית.