חברות הביטחון האמריקאיות ממהרות לקבל ייעוץ משפטי לאחר שהנשיא דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי הקושר רכישות עצמיות של מניות, דיבידנדים ותגמול מנהלים לעמידה בלוחות הזמנים של אספקת מערכות נשק. הצו מגיע ברגע רגיש עבור מגזר הביטחון, שנהנה מביצועים חזקים בשוקי ההון ומתשואות הון יציבות לבעלי מניות, גם כאשר עיכובים בייצור משכו ביקורת פוליטית. המהלך מגדיר מחדש את האיזון בין תגמול לבעלי מניות לבין סדרי עדיפויות של ביטחון לאומי, ומכניס אי־ודאות לאופן שבו קבלנים ביטחוניים ינהלו הקצאת הון בשנת 2026 ואילך.

זעזוע מדיניותי להקצאת ההון

הצו הנשיאותי, שכותרתו העמדת הלוחם בראש סדר העדיפויות ברכש הביטחוני, מסמיך את משרד המלחמה לזהות קבלנים שאינם עומדים בביצועים הנדרשים, ואף להגביל תשלומים במקרה של חריגה מלוחות זמנים. אף שמומחים משפטיים מטילים ספק ביכולת האכיפה בפועל של צעדים אלה, האיתות הפוליטי חד וברור. חברות ביטחוניות פועלות בסביבה רגולטורית צפופה שבה לרצון הטוב של הממשלה יש משקל משמעותי, ומנהלים מודים כי גם הנחיות כלליות עלולות להשפיע על התנהלות, במיוחד אם ביטול חוזים או עיכוב בתשלומים הופכים לאיום ממשי.

עבור הקבלנים הגדולים, ההשלכות הכספיות אינן זניחות. במהלך השנה האחרונה החזירו החברות המובילות במגזר כ־18 מיליארד דולר לבעלי מניות באמצעות דיבידנדים ורכישות עצמיות, וזאת למרות שתשואות הדיבידנד נותרו מתונות ביחס לשוק הרחב. הצו מעלה אפשרות שזרימות אלו יואטו — לא בשל מחסור במזומנים, אלא משום ששיקולי תדמית וסיכון רגולטורי הופכים לשיקול מרכזי בהחלטות דירקטוריון.

עמימות משפטית פוגשת מציאות פוליטית

מבחינה משפטית, ממשלת ארה״ב אינה מחזיקה במניות של חברות הביטחון ואינה נהנית מזכויות ממשל תאגידי מיוחדות שבדרך כלל מאפשרות התערבות במדיניות חלוקת רווחים. פער זה חושף את האכיפה לאתגרים משפטיים ולעיכובים. עם זאת, בכירים בתעשייה מודים בשיחות סגורות כי עוצמת הממשל נובעת פחות מהכרעות בבתי משפט ויותר משליטתו בחוזים, בתשלומי אבני דרך ובהענקת חוזים עתידיים.

המתח הזה כבר משפיע על הטון התאגידי. לוקהיד מרטין ו־L3Harris הדגישו בפומבי השקעות, מהירות ובקרה — מסרים המתיישרים עם סדרי העדיפויות של הממשל. שתיקתן של חברות אחרות כגון RTX ונורת’רופ גרומן משקפת זהירות, בזמן שבחינות משפטיות נמשכות.

שווקי ההון בין גזר למקל

מניות הביטחון ירדו בתחילה לאחר שהצו רמז, אך התאוששו כאשר טראמפ אותת על תקציב ביטחון לשנת הכספים 2027 בהיקף של כ־1.5 טריליון דולר — עלייה של כ־50% לעומת הרמות הנוכחיות. עבור משקיעים, מדובר בדילמה קלאסית של ניהול סיכונים. תקציב גבוה יותר תומך בנראות הכנסות ארוכת טווח, אך מגבלות על רכישות עצמיות ובונוסים עשויות לפגוע בתשואה הכוללת בטווח הקצר ולשנות מסגרות תמחור שהעדיפו חלוקת הון יציבה.

מבחינה פסיכולוגית, הצו משנה גם את הנרטיב. בתקופה של עיכובי אספקה ומתיחות גיאופוליטית, חברות שמגנות על חלוקת רווחים לבעלי מניות מסתכנות בהיתפסות כמי שאינן מתואמות עם סדרי עדיפויות ציבוריים — ללא קשר לשאלת החוקיות. סיכון תדמיתי זה עשוי להיות משפיע לא פחות מכל סנקציה פורמלית.

למה לצפות בהמשך

בחודשים הקרובים, תשומת הלב תופנה לשאלה עד כמה משרד המלחמה יישם את הצו בפועל, והאם צעדי אכיפה כלשהם יעמדו במבחן משפטי. דירקטוריונים צפויים לאמץ מדיניות חלוקת הון שמרנית יותר עד שייווצרו תקדימים ברורים. עבור משקיעים, השאלה המרכזית היא האם גידול חד בהוצאות הביטחון יפצה על אי־הוודאות סביב תגמולי הון — או שמא המגזר ייכנס לתקופה של דחיסת מכפילים, למרות ביקוש חזק.