מהלך הסחר והאנרגיה האחרון של ממשל טראמפ נועד לפגוע בלב מימון המלחמה של רוסיה באמצעות עיצוב מחדש של זרימות הנפט הגלובליות. במסגרת הבנה חדשה עם הודו, וושינגטון מציעה הפחתה חדה במכסים בתמורה להסטה הדרגתית מנפט רוסי לעבר אספקה מוונצואלה ומארה״ב. ההיגיון פשוט: לצמצם את הכנסות הנפט של רוסיה, להחליש את יכולתה הפיסקלית ולפגוע ביכולת לממן את המלחמה באוקראינה. בפועל, מציאות השוק מצביעה על כך שהתוכנית ניצבת בפני מכשולים מבניים ולוגיסטיים משמעותיים.

מדוע הנפט כה מרכזי בסכסוך רוסיה–אוקראינה

יצוא הנפט נותר אחד מעורקי החיים הכלכליים החשובים ביותר של רוסיה. מאז שהסנקציות המערביות ניתקו חלק גדול מאירופה, הודו וסין הפכו לרוכשות הדומיננטיות של הנפט הרוסי, ומספקות למוסקבה תזרים מזומנים קריטי. כל פגיעה בביקוש זה תפעיל לחץ ישיר על תקציב רוסיה בתקופה שבה הוצאות הביטחון, האינפלציה ורמות החוב כבר גבוהות. מנקודת מבט אסטרטגית, שווקי האנרגיה הם אחד המנופים הבודדים שיכולים להשפיע על רוסיה ללא הסלמה צבאית ישירה.

האטרקטיביות של ונצואלה — והמגבלות שלה

ונצואלה נראית אטרקטיבית על הנייר. הנפט הכבד והחומצי שלה דומה מאוד לתערובת ה־Urals הרוסית, מה שהופך אותו מתאים במיוחד לבתי הזיקוק בהודו המתמקדים במזוט, סולר ומוצרים תעשייתיים ולא בבנזין. רפורמות משפטיות שננקטו לאחרונה והסרת סנקציות אמריקאיות פתחו מחדש את הדלת להשקעות זרות, ובתיאוריה מאפשרות לוונצואלה להגדיל תפוקה ולחזור לשווקים הגלובליים.
אולם כושר הייצור נותר הבעיה המרכזית. ונצואלה מייצרת כיום מעט יותר ממיליון חביות ביום, כאשר רוב הכמות כבר מופנית לסין. הודו לבדה מייבאת כ־1.5 מיליון חביות ביום מרוסיה. גם הפניית כל תפוקת ונצואלה לא תספיק כדי להחליף את האספקה הרוסית. שיקום תעשיית הנפט של ונצואלה לרמות שלפני שנת 2000 ידרוש עשרות מיליארדי דולרים בשנה לאורך שנים, לצד יציבות פוליטית, ודאות רגולטורית ותנאים פיסקליים תחרותיים — תנאים שעדיין רחוקים מלהיות מובטחים.

בדיקת המציאות הכלכלית של הודו

גם מצבה של הודו מורכב. הנפט הרוסי נסחר בהנחה עמוקה, ומספק להודו יתרון כלכלי משמעותי בתקופה של צמיחה מקומית והרחבת תשתיות. החלפת ספקים לא רק תייקר עלויות, אלא גם תחייב התאמות בנתיבי שינוע, חוזים ולוגיסטיקת זיקוק. אף שירידת מחירי הנפט הגלובליים מרככת את המכה, התמריץ לנטוש חביות רוסיות מוזלות נותר מוגבל.
מעבר לכך, הודו הוכיחה בעקביות יכולת לעקוף סנקציות באמצעות מבני שינוע ותשלום חלופיים. גמישות זו מפחיתה את הדחיפות להיענות במלואה ליעדי האנרגיה של המערב, גם כאשר מוצעים ויתורי סחר.

לחץ אסטרטגי — לא מכת נוקאאוט

ההשפעה הריאלית יותר של הנפט הוונצואלי טמונה בלחץ מצטבר ולא בהפרעה מיידית. רוסיה כבר מתמודדת עם מחירי נפט חלשים יותר, חוסר יעילות הנובע מסנקציות ולחצים פנימיים הולכים וגוברים. שחיקה הדרגתית בביקוש ההודי תוסיף שכבת לחץ נוספת, תסבך את התכנון הפיסקלי של מוסקבה ותייקר את העלות ארוכת הטווח של המשך הלחימה.
מבחינה גיאופוליטית, האסטרטגיה משקפת מעבר רחב יותר לשימוש בכלי כלכלה מדינתיים, תוך ניצול גישה למסחר וזרימות אנרגיה כאמצעי השפעה. אף שסביר שלא תנחית מכה מכרעת לבדה, גם הצלחה חלקית עשויה לצמצם את מרווחי התמרון של רוסיה ולהעצים פגיעויות קיימות.

מבט קדימה

משקיעים וקובעי מדיניות צריכים לראות ביוזמה זו מנגנון לחץ בטווח הבינוני–ארוך ולא פתרון מהיר. קצב הגידול בתפוקת ונצואלה, דפוסי הרכש של הודו ומחירי הנפט הגלובליים יקבעו האם האסטרטגיה תשנה באופן מהותי את חישובי העלות של רוסיה. בעימות המוגדר על ידי סיבולת ולא מהירות, גם רווחים שוליים עשויים לשאת משקל אסטרטגי.