השימוש הנרחב של הנשיא דונלד טראמפ בסמכויות חירום כדי להטיל מכסים כוללים עורר עימות חוקתי בבית המשפט העליון של ארצות הברית — עימות שעשוי להגדיר מחדש את גבולות סמכותו של הנשיא בנוגע לסחר ולמיסוי. בלב הדיון עומדת שאלה אחת פשוטה למראה: האם המכסים הם צורה של מסים המוטלים על האמריקנים, או שהם צעדים רגולטוריים המכוונים לכלכלות זרות? התשובה לשאלה זו עשויה לשנות מן היסוד את מדיניות הסחר האמריקנית — ולהשפיע ישירות על הצרכנים, השווקים, והתקציב הפדרלי.

שדה הקרב המשפטי

התיק Learning Resources, Inc. v. Trump בוחן האם הנשיא חרג מסמכותו לפי חוק הסמכויות הכלכליות לשעת חירום הבין־לאומיות (IEEPA) כאשר השתמש בו כדי להטיל מכסים רחבים על מגוון ייבוא. עורך הדין של הממשל, היועץ המשפטי D. John Sauer, טען כי המכסים אינם “מיסים לצורכי הכנסות”, אלא “צעדים רגולטוריים” שנועדו להתמודד עם מצבי חירום כלכליים ואיומים זרים.

סאואר הדגיש כי מטרת המכסים היא לנהל את מאזן הסחר ולהגן על ביטחון לאומי — ולא להפיק הכנסות למדינה. לדבריו, מדובר ב“רגולציה כלפי חוץ של סחר זר”, תוך שמירה על סמכות הקונגרס לגבות מסים.

עם זאת, השופטים הביעו ספקנות ניכרת. נשיא בית המשפט העליון, ג׳ון רוברטס, ציין במפורש כי “הכלי הוא הטלת מסים על אמריקנים — וזה תמיד היה ליבת סמכותו של הקונגרס.” דבריו הדגישו את הספקנות כלפי טענות הממשל, כשהוא רומז כי גם אם הכוונה רגולטורית, בפועל — גביית מיליארדים מדי חודש ממכסים — מתפקדת כמס לכל דבר.

הטיעון הנגדי: מכסים כמסים בלתי מאושרים

מן העבר השני, היועץ המשפטי לשעבר ניל קטיאלי טען כי מכסי טראמפ מהווים “אחת מהעלאות המס הגדולות בדורנו,” שהוטלה ללא אישור הקונגרס. קטיאלי הדגיש כי המכסים הללו העבירו בפועל מיליארדים בעלויות נוספות לכתפי היבואנים והצרכנים האמריקנים.

“מכסים הם מיסים,” אמר בפשטות. “הנשיא עקף את הקונגרס והטיל אותם באופן חד־צדדי.”

מחקרים וניתוחים עצמאיים תומכים בעמדה זו. למרות טענות טראמפ כי היצואנים הזרים הם הנושאים בעלויות, הנתונים מראים כי הצרכנים והעסקים בארה״ב הם שמשלמים בפועל מחירים גבוהים יותר על מוצרים מיובאים. הסתירה בין המסרים הפוליטיים לבין המציאות הכלכלית מוסיפה שכבה של אירוניה לטענת הממשל שמדובר בהכנסה “אגבית בלבד.”

השלכות כלכליות ופוליטיות

מעבר לשאלה החוקתית, התיק נושא עמו השלכות כלכליות ופוליטיות עמוקות. המכסים מניבים כיום עשרות מיליארדי דולרים מדי חודש, סכום שטראמפ מתגאה בו כמרכיב מרכזי בהפחתת הגירעון הלאומי. הוא אף רמז בעבר כי הכנסות אלו עשויות להחליף את מס ההכנסה — טענה המדגישה עד כמה המכסים הפכו למוקד החזון הכלכלי שלו.

אולם עבור כלכלנים רבים, ההכנסות הללו הן חרב פיפיות. מצד אחד הן ממלאות את קופת המדינה בטווח הקצר, אך מצד שני הן מעלות את יוקר המחיה ופוגעות ברווחיות החברות. ככל שהמכסים נמשכים, כך גוברת הסכנה לבלימת הצריכה ולפגיעה בתנועת הסחר — תוצאות שעלולות להאט את הצמיחה הכלכלית.

במקביל, החלטת בית המשפט העליון עשויה להגדיר מחדש את גבולות הסמכות הנשיאותית. פסיקה לטובת הממשל תעניק לבית הלבן חופש פעולה נרחב להשתמש במכסים ככלי פיננסי וגיאופוליטי. לעומת זאת, פסיקה נגדו עלולה להחזיר את הפיקוח לקונגרס ולחייב נשיאים עתידיים לבקש את אישורו לפני הטלת מכסים כוללים.

מה צופן העתיד?

הספקנות שהביעו השופטים רומזת על אפשרות לצמצום סמכותו של הנשיא בסחר, אף שפסיקה סופית עשויה להימשך חודשים. כך או כך, המשקיעים והשווקים הגלובליים עוקבים בדריכות, בשל ההשפעה הגלובלית של המכסים על סחורות, מטבעות ושרשראות אספקה בינלאומיות.

אם בית המשפט יפסוק לטובת טראמפ, הדבר עשוי לעודד נשיאים עתידיים “להשתמש במכסים כנשק” במאבקים גיאופוליטיים רחבים יותר. אם יפסוק נגדו — ההחלטה עשויה להחזיר את הסדר החוקתי וליצור יציבות ויכולת חיזוי במדיניות הסחר האמריקנית.

כך או כך, ההכרעה תשפיע לאורך זמן על מאזן הכוחות בוושינגטון — ועל הארנק של הצרכנים האמריקנים.