שווקי ההון הגלובליים מסיימים את השנה כאשר סיפור אחד בולט במיוחד שולט בזירת הסחורות: הזהב. המתכת היקרה נמצאת בדרך לרשום את הביצוע השנתי החזק ביותר שלה מאז 1979 — תקופה הזכורה בשל זעזועי אינפלציה, טלטלות גיאופוליטיות ואי־ודאות עמוקה בשווקים העולמיים. הרקע הנוכחי שונה בפרטים, אך דומה באופן מפתיע בטון. עיוותי סחר כתוצאה ממכסים, החרפת סכסוכים גיאופוליטיים, שינויי מדיניות מוניטרית ולחצים פיסקליים גוברים — כולם דוחפים מחדש משקיעים לעבר נכסים הנתפסים כמאגרי ערך יציבים. הזינוק החד במחיר הזהב אינו רק תופעת מחיר — הוא משקף שינויים מבניים ופסיכולוגיים עמוקים המעצבים את התנהגות המשקיעים ברחבי העולם.

חוזי הזהב בניו יורק זינקו השנה בכמעט 71%, והותירו מאחור בפער ניכר את מדדי המניות המרכזיים. לשם השוואה, מדד S&P 500 עלה בכ־18% בלבד, נתון המדגיש עד כמה ההון עבר באופן חד לנכסים דפנסיביים. המחירים טיפסו מכ־2,640 דולר לאונקיית טרוי בתחילת השנה לרמות שמעל 4,500 דולר, תוך קביעת שיאים היסטוריים חדשים. מוסדות פיננסיים גדולים מעריכים כעת כי הזהב עשוי לעבור את רף 5,000 הדולר לאונקיה עד שנת 2026, מה שמעיד על אמון בכך שהראלי עשוי להימשך מעבר לשנה אחת.

גיאופוליטיקה ואי־ודאות מזינות את הביקוש לנכסי מקלט

התחזקות הזהב אינה ניתנת להפרדה מהסביבה הפוליטית הגלובלית. המלחמה המתמשכת במזרח אירופה, הסלמות חוזרות במזרח התיכון, מתיחויות בין מעצמות עולמיות ושיבושים בזרמי אנרגיה וסחר — כל אלו חיזקו יחד את תפקידו של הזהב כהגנה מפני חוסר יציבות. משקיעים נוטים להעדיף נכסים המבודדים מזעזועי מדיניות, תנודתיות מטבע וסיכון גיאופוליטי, והזהב מילא תפקיד זה לאורך ההיסטוריה.

מעבר למשקיעים פרטיים, גם ממשלות עצמן מניעות את הביקוש. בנקים מרכזיים, ובראשם סין, צוברים זהב בקצב חסר תקדים, עם רכישות של יותר מ־1,000 טון בשנה במשך שלוש שנים רצופות. מדובר בשבר מבני לעומת העשור הקודם, שבו הרכישות השנתיות עמדו על פחות ממחצית מהיקף זה. המניע הוא אסטרטגי: הפחתת התלות בנכסים צמודי דולר אמריקאי וצמצום החשיפה להחלטות מדיניות חוץ העלולות להשפיע על עתודות ריבוניות.

מדיניות מוניטרית והדולר מוסיפים תאוצה

גם ציפיות הריבית מילאו תפקיד מרכזי. עם תחילת הקלה במדיניות הפדרל ריזרב והערכות השוק לקיצוצי ריבית נוספים בשנת 2026, תשואות האג”ח נמצאות תחת לחץ. תשואות נמוכות מפחיתות את עלות האלטרנטיבה להחזקת זהב, שאינו מניב הכנסה אך נהנה כאשר התשואות הריאליות בנכסים אחרים נשחקות. במקביל, דולר אמריקאי חלש יותר הפך את הזהב לאטרקטיבי יותר עבור רוכשים בינלאומיים, וחיזק את הביקוש הגלובלי.

שילוב זה — תנאים מוניטריים מקלים, דינמיקת מטבע ולחץ גיאופוליטי — יצר לולאת משוב עוצמתית. המשקיעים אינם רק רודפים אחר ביצועים; הם מעריכים מחדש את ניהול הסיכונים בסביבה שבה הנחות מסורתיות לגבי יציבות הולכות ומתערערות.

מתכות יקרות נוספות הולכות בעקבות הזהב

הראלי בזהב חלחל גם למתחם המתכות היקרות הרחב. כסף, פלטינה ופלדיום רשמו כולם עליות חריגות, המשקפות הן ביקוש לנכסי מקלט והן שיקולים תעשייתיים. עבור מנהלי תיקים, מתכות יקרות נתפסות יותר ויותר כמגוון אסטרטגי ולא כהשקעה טקטית בלבד, במיוחד לנוכח חששות מעלייה בחוב הממשלתי וקיימות פיסקלית ארוכת טווח.

מבט קדימה

השאלה האם הראלי בזהב ייעצר או יאיץ תלויה באיזון עדין בין מספר גורמים: מדיניות הבנקים המרכזיים, התפתחויות גיאופוליטיות, מגמות מטבע ותיאבון הסיכון של המשקיעים. מה שברור הוא שהזהב שב ומבסס את עצמו כנכס מרכזי בתיקי השקעות גלובליים, ולא רק כהגנה שולית. כל עוד אי־הוודאות ממשיכה להגדיר את הסביבה המאקרו־כלכלית, תפקידו של הזהב כגורם מייצב עשוי להישאר איתן.