מניות של בנקים גדולים בעלי פעילות משמעותית בתחום כרטיסי האשראי ירדו לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזהיר כי מלווים עלולים להפר את החוק אם לא יגבילו את ריביות כרטיסי האשראי ל־10% למשך שנה אחת. הדברים הוסיפו שכבת סיכון פוליטית חדשה למגזר הפיננסי, וטלטלו משקיעים שכבר מתמודדים עם שילוב מורכב של ריביות גבוהות, לחץ באשראי הצרכני ואי־ודאות סביב שנת בחירות. אף שהאפשרות לאכיפת תקרת ריבית עדיין אינה ברורה, תגובת השוק הדגישה עד כמה הפכו הערכות השווי של הבנקים לרגישות לכותרות רגולטוריות ופוליטיות.

תגובת השוק וסנטימנט המשקיעים

המכירה המיידית שיקפה יותר מחשש ללחץ פוטנציאלי על הרווחים. היא הדגישה אי־נוחות רחבה יותר בקרב משקיעים נוכח חוסר הוודאות במדיניות והסיכון הנובע מכותרות. ריביות כרטיסי האשראי בארה״ב נעות מעל 20% בשנים האחרונות, מה שהפך אותן ליעד בולט עבור פוליטיקאים המבקשים להתמודד עם יוקר המחיה. דבריו של טראמפ החיו מחדש ביקורת דו־מפלגתית שהופיעה מעת לעת בקונגרס, והובילו משקיעים לבחון מחדש האם אשראי צרכני עתיר מרווחים עלול לעמוד בפני מגבלות מבניות, ולא רק רגולציה הדרגתית.

מנקודת מבט התנהגותית, התגובה שיקפה גם מעבר לעמדות הגנתיות. מניות פיננסיות נהנו מתקופות של ביצועים חזקים הודות להכנסות ריבית גבוהות, אך אותה תלות בריביות elevated הפכה גם לנקודת תורפה. התגובה החדה העידה כי השווקים מתמחרים יותר ויותר סיכוני קצה הקשורים להתערבות פוליטית, גם אם האכיפה בפועל נותרת לא ודאית.

הבנקים החשופים ביותר לתקרת ריבית אפשרית

מבין המלווים האירופיים, Barclays בולט כבנק החשוף במיוחד. זרוע הבנקאות הצרכנית שלו בארה״ב צפויה לייצר כ־3.6 מיליארד ליש״ט בהכנסות בשנת 2025, המהווים כ־12% מהכנסות הקבוצה, אך רק כ־5% מהרווח לפני מס. כרטיסי אשראי מהווים מרכיב מרכזי בפעילות זו, ולכן כל תקרת ריבית מתמשכת עלולה ללחוץ על המרווחים באופן לא פרופורציונלי. גם בנקים אמריקאיים כגון JPMorgan Chase, ‏Capital One ו־Citigroup ניצבים בפני חשיפה מהותית, לאור היקף תיקי האשראי שלהם והסתמכותם על יתרות אשראי מתגלגלות לצורך רווחיות.

עם זאת, גורמים ותיקים בענף מצביעים על עוצמתו המשמעותית של הלובי הבנקאי בארה״ב. היסטורית, יוזמות להגבלת ריביות כרטיסי אשראי נתקלו בהתנגדות עזה, ולעיתים קרובות נבלמו עוד בטרם הפכו למדיניות מחייבת. עובדה זו מובילה חלק מהאנליסטים לראות בדרישתו של טראמפ יותר עמדה טקטית למשא ומתן מאשר שינוי רגולטורי מיידי.

לחץ פוליטי מול מציאות כלכלית

טיעוניו של טראמפ מהדהדים בקרב בוחרים המודאגים מיוקר המחיה, במיוחד כאשר ריביות מסוימות מתקרבות ל־30%. באמצעות הצגת הריביות הגבוהות כלא שקופות ואף פוגעניות, הרטוריקה נוגעת בתסכול ציבורי רחב. מנגד, מנקודת מבט כלכלית, הבנקים טוענים כי ריביות גבוהות משקפות סיכון אשראי, עלויות תפעול ודרישות הון רגולטוריות. תקרת ריבית חדה עלולה להוביל לצמצום זמינות האשראי, להקשחת קריטריוני חיתום או לעלייה בעמלות אחרות — תוצאות שעלולות בסופו של דבר לפגוע דווקא בצרכנים שאותם מבקשים מקבלי ההחלטות להגן.

על מה כדאי לעקוב בהמשך

בהסתכלות קדימה, משקיעים יעקבו מקרוב אחר השאלה האם מועד היעד של ינואר עליו הצביע טראמפ יתורגם לפעולה רשמית או יישאר בגדר איתות פוליטי. הסיכון המרכזי אינו טמון רק בהטלת תקרה בפועל, אלא גם בתקדים שהרטוריקה הזו יוצרת עבור רגולציה עתידית. עבור הבנקים, האירוע מדגיש את הצורך בגיוון מקורות ההכנסה ובניהול סיכונים זהיר. עבור השווקים, הוא משמש תזכורת לכך שבשנת בחירות, סיכון מדיניות עלול לנוע מהר יותר מהיסודות הכלכליים.