הארכיטקטורה הפיננסית של שוק החיסכון הפיננסי לטווח קצר ובינוני בישראל, המנהל כ-130 מיליארד שקל בפוליסות חיסכון (במקביל לכ-70 מיליארד שקל בקופות גמל להשקעה), חווה ביולי 2026 פיכחון מבני כואב. המוצר היוקרתי שהושק ברעש גדול כגשר ישיר עבור החוסך הישראלי לענקיות ניהול הנכסים של וול סטריט – בלאקרוק (BlackRock), פידליטי (Fidelity) וסטייט סטריט (State Street) – הפך בתוך שנתיים בלבד מסיפור הצלחה מטאורי למלכודת תשואות שקלית. הסטת הכספים המסיבית מחוץ למסלולים אלו מוכיחה כי הציבור והיועצים אינם מוכנים להמשיך לשלם “פרמיית מותג” עבור מנהלים זרים כאשר התשואה הריאלית במונחי מטבע מקומי מפגרת בחדות אחר האלטרנטיבות המקומיות.

אנטומיה של קריסת נכסים: מגיוסי שיא למנוסת חוסכים

שיתוף הפעולה הושק לראשונה בינואר 2022 על ידי הפניקס ומנהל החטיבה אור חרוש, אשר צירפו את בלאקרוק (המנהלת מעל 15 טריליון דולר בעולם) לניהול שלושה מסלולים גלובליים. העיתוי הראשוני היה מבריק: בשנת 2023, בצל הרפורמה המשפטית ומלחמת חרבות ברזל, השוק המקומי השיל גובה בעוד מדד ה-S&P 500 זינק בכ-43% במונחים דולריים בהובלת ראלי ה-AI. הדיסוננס הזה הזניק את הנכסים המנוהלים במסלולי הפניקס-בלאקרוק לשיא של 3.7 מיליארד שקל (מתוכם 2.6 מיליארד במסלול הכללי).

הצלחה זו פיתתה את המתחרות להצטרף לגל בשלהי 2024: הראל חתמה עם פידליטי בספטמבר 2024, וכלל ביטוח השיקה מסלולים עם סטייט סטריט בנובמבר אותה שנה. אולם, גופים אלו נכנסו לשוק בדיוק בנקודת ההיפוך (Pivot). ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2026, המסלולים הללו הציגו ביצועים עגומים במונחים שקליים. במסלול הכללי של הראל-פידליטי נרשמה תשואה שקלית שלילית של 4.7%- לפני דמי ניהול (וכמעט 6%- נטו), במסלול הכללי של כלל-סטייט סטריט נרשמה תשואה זעומה של 0.6%+ בלבד, ואילו המסלול הכללי של הפניקס-בלאקרוק הסתפק בתשואה של 0.7%+ בלבד.

כשמנגד קרנות ההשתלמות במסלול הכללי בישראל הניבו תשואה ממוצעת של כ-14% באותה תקופה, הציבור הגיב בפדיונות אגרסיביים של 1.4 מיליארד שקל בשנה החולפת, מה שמוטט את סך הנכסים המנוהלים בכלל החברות אל מתחת לרף ה-1.2 מיליארד שקל.

מכבש המט”ח וגזירת דמי הניהול הכפולים

שני מנועים מרכזיים מחצו את כדאיות ההשקעה במוצרים הבינלאומיים. המנוע הראשון הוא מכניזם החשיפה המטבעית: בעוד נכסי הליבה מעבר לים רשמו תשואות נאות במטבע המקור, השקל הישראלי רשם ייסוף אגרסיבי. הדולר איבד 8.4% מערכו מול השקל ב-12 החודשים האחרונים וכ-20% מאז השקת חלק מהמסלולים בסוף 2024. מכיוון שמנהלי ההשקעות הזרים אינם מנהלים אסטרטגיית גידור מטבעי לשקל, כל עליות השערים בוול סטריט נמחקו בהמרה השקלית המקומית.

המנוע השני הוא מבנה העלויות הקשיח: פוליסות אלו נמכרו בדמי ניהול יקרים במיוחד של 1.35% עד 1.55% בשנה, לעומת 0.8%–1.0% בפוליסות חיסכון רגילות. דמי הניהול העודפים נועדו לממן את קופת המנהל הזר לצד תגמול אגרסיבי לסוכני הביטוח – שקיבלו כ-40% מדמי הניהול בשנה הראשונה ומענקי מעבר חד-פעמיים של עד 10,000 שקל ללקוח. כאשר התשואה הברוטו אפסית או שלילית, דמי ניהול של 1.5% הופכים לנטל בלתי נסבל השוחק את הקרן. מנגד, חברות הביטוח (כפי שהבהירה כלל) טוענות כי אין לשפוט מוצרי חיסכון ארוך טווח לפי תנודות מטבע קצרות טווח, וכי הפיזור הגיאוגרפי והגישה לגורמים כמו סטייט סטריט מהווים רכיב יציבות חיוני בתיק הנכסים המקיף.

פסקה מסכמת

קריסת היקף הנכסים בפוליסות החיסכון הבינלאומיות ממחישה את החשיבות הקריטית של ניהול סיכוני מטבע ושל בחינת עלויות חבויות בעת הקצאת הון למכשירים פיננסיים מורכבים. מנהלי הקצאת נכסים ואסטרטגים מבינים היטב כי שילוב בין דמי ניהול מופרזים, חשיפה מטבעית לא מגודרת מול שקל מתחזק, ותזמון כניסה לקוי בשלהי הראלי הגלובלי, מחק את היתרון הנתפס של גדולי מנהלי הנכסים בעולם לטובת ניהול ההשקעות המקומי. בטווח הבינוני, חברות הביטוח יידרשו להסתגל לדרישות הציבור ולהציע מסלולים בינלאומיים במבני עלויות תחרותיים בהרבה, תוך שילוב מנגנוני גידור מט”ח אוטומטיים המנטרלים את תנודות שער החליפין. עבור המשקיע והחוסך הנבון, המסקנה המרכזית היא שאין לסמוך בעיניים עצומות על מותגי ענק בינלאומיים; חובה לבצע ניתוח פונדמנטלי של תשואות הנטו השקליות, לוודא את רמת החשיפה למט”ח, ולשמור על אסטרטגיית פיזור מאוזנת המשלבת בין שוק המניות והאג”ח המקומי לבין נכסים גלובליים מגודרים, כדי להבטיח הגנה מרבית על כוח הקנייה הריאלי של החסכונות המשפחתיים.