משרד האוצר האמריקאי מגדיל את היקף תוכנית רכישות החוב שלו, כאשר הלחץ על החלק הארוך של עקום האג”ח הממשלתיות נמשך. במסגרת הפעולה ב-10 בספטמבר יוכל משרד האוצר לרכוש עד 6 מיליארד דולר באג”ח זכאיות, היקף משמעותי יחסית, בזמן שהמשקיעים מתמודדים עם תשואות גבוהות, היקף גיוס ממשלתי נרחב וחששות מחודשים מפני אינפלציה.

משרד האוצר מרחיב את היקף רכישות האג”ח לטווחים ארוכים

הודעתו המקדימה של משרד האוצר קובעת סכום רכישה מרבי של 6 מיליארד דולר בפעולה המתוכננת ל-10 בספטמבר. האג”ח הזכאיות הן בעלות מועדי פירעון הנעים בין 15 בפברואר 2037 ל-15 באוגוסט 2046, ולכן הפעולה מתמקדת באופן מובהק בפלח האג”ח בעלות המח”מ הארוך יותר בשוק הממשלתי. המכרז מתוכנן להתקיים בין 13:40 ל-14:00 לפי שעון החוף המזרחי, והסליקה צפויה ב-11 בספטמבר.

משרד האוצר יקבל הצעות במחירים הנקובים לכל 100 דולר ערך נקוב, כאשר סכום ההצעה המינימלי עומד על מיליון דולר ולכל נייר ערך ניתן להגיש עד תשע הצעות. המבנה נועד לרכוש אג”ח קיימות שעלולות להיות פחות נזילות מאג”ח ממשלתיות חדשות המשמשות כניירות ייחוס, ובכך לתמוך בתפקוד השוק ולא בהכרח לצמצם את נטל החוב הכולל של הממשלה.

מדוע משרד האוצר מתמקד בחוב לטווחים ארוכים

לעיתוי הפעולה יש משמעות. שוק האג”ח הממשלתיות האמריקאיות חווה לחץ מתמשך בחלק הארוך של העקום, כאשר המשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר על סיכוני אינפלציה, סיכון פיסקלי וסיכון מח”מ. לפי Reuters, תשואת האג”ח הממשלתית האמריקאית ל-30 שנה הגיעה לאחרונה לרמה הגבוהה ביותר מאז 2007, בעוד שתשואת האג”ח ל-10 שנים עלתה ל-4.8528% לאחר ההודעה על הרכישה.

ההתערבות של משרד האוצר היא אפוא בעיקר כלי לניהול נזילות. באמצעות רכישת אג”ח ותיקות ופחות סחירות, הממשלה יכולה לשפר את תנאי המסחר ולצמצם חלק מהחיכוכים בשוק שעלולים להיווצר כאשר סוחרים ומשקיעים מחזיקים כמויות גדולות של חוב בעל מח”מ ארוך. אין מדובר בפעולת מדיניות מוניטרית קונבנציונלית, והיא אינה מעידה על כך שהפדרל ריזרב מממן באופן ישיר את אג”ח האוצר.

להבחנה זו חשיבות משום שמשרד האוצר עדיין ניצב בפני צורכי מימון משמעותיים. רכישות חוזרות עשויות לשפר את תפקוד השוק המשני, אך אינן מבטלות את היצע החוב הממשלתי הקיים או את הגורמים שמפעילים לחץ כלפי מעלה על התשואות לטווחים ארוכים.

משקיעי האג”ח נעשים בררניים יותר ביחס למח”מ

המהלך האחרון מגיע על רקע שינוי רחב יותר בהעדפות המשקיעים. לפי Reuters, משקיעים בקרנות סל בארה”ב העדיפו אג”ח לטווח קצר ובינוני ככל שסיכוני הריבית גברו. קרנות סל המתמקדות באג”ח ממשלתיות לטווח קצר משכו 12.2 מיליארד דולר של השקעות חדשות, בעוד שקרנות לטווח בינוני משכו 5.7 מיליארד דולר במהלך 20 ימי המסחר שהסתיימו ב-8 בספטמבר. קרנות סל של אג”ח לטווח ארוך משכו באותה תקופה 2.5 מיליארד דולר בלבד.

הפער ממחיש את האתגר העומד בפני משרד האוצר בחלק הארוך של עקום התשואות. המשקיעים אינם בהכרח דוחים את החוב הממשלתי האמריקאי, אך הם נראים פחות מוכנים לקחת על עצמם סיכון מח”מ משמעותי כאשר האינפלציה נותרת לא ודאית והיקף הגיוס הממשלתי גבוה.

לסביבה זו חשיבות מיוחדת עבור השווקים הגלובליים. תשואות גבוהות יותר על אג”ח ממשלת ארה”ב עלולות להעלות את עלויות המימון של חברות, להפעיל לחץ על שווי המניות ולהשפיע על תנועות ההון בין מניות, אג”ח ומטבעות. כאשר תשואת האג”ח ל-10 שנים מתקרבת לרף הפסיכולוגי של 5%, התנועה באג”ח הממשלתיות לטווחים ארוכים הופכת לאינדיקטור חשוב יותר לנכסי סיכון.

רכישות חוזרות יכולות לתמוך בנזילות, אך הלחץ הפיסקלי נותר

הפעולה המתוכננת לספטמבר מדגימה כי בכירי משרד האוצר מוכנים להשתמש ברכישות חוזרות באופן נרחב יותר כדי לשפר את נזילות השוק. לפי Reuters, משרד האוצר אותת בעבר על הגדלת הרכישות באג”ח לטווחים ארוכים ללפחות 4 מיליארד דולר בכל פעולה במהלך הרבעון הקרוב, ולכן הסכום המרבי של 6 מיליארד דולר בפעולה הנוכחית מייצג הרחבה משמעותית בהיקף.

עם זאת, הבעיה הרחבה יותר בשוק האג”ח גדולה יותר מסוגיית הנזילות בלבד. ממשלת ארה”ב ממשיכה להנפיק כמויות משמעותיות של חוב, בעוד שהמשקיעים מעריכים במקביל את האינפלציה, הצמיחה הכלכלית, מדיניות הפדרל ריזרב ואת קיימות הגירעונות הפיסקליים. גם מושל הפדרל ריזרב Christopher Waller טען כי פרמיית הביטחון המסורתית המיוחסת לאג”ח ממשלת ארה”ב נחלשה, באופן התורם לתשואות גבוהות יותר מבחינה מבנית.

בהמשך, המשקיעים יעקבו אחר השאלה אם הרכישה בהיקף 6 מיליארד דולר תשפר את הנזילות מבלי ליצור תחושה מוטעית של הקלה רחבה בשוק האג”ח לטווחים ארוכים. הפעולה ב-10 בספטמבר, נתוני האינפלציה הקרובים וישיבת הפדרל ריזרב ב-15–16 בספטמבר יספקו איתותים חשובים לכיוון התשואות. אם התשואות לטווחים ארוכים ימשיכו לעלות למרות הגדלת הרכישות, הדבר יצביע על כך שהיצע החוב, ציפיות האינפלציה וסיכון המח”מ ממשיכים להיות כוחות חזקים יותר מהתערבויות משרד האוצר לשיפור הנזילות.