החוב הפדרלי של ארה”ב חצה לראשונה את רף 40 טריליון הדולר, לאחר שהוכפל בתוך פחות מעשור. ההתפתחות מגבירה את תשומת הלב למצב הפיסקלי ארוך הטווח של המדינה. לארה”ב עדיין יתרון משמעותי בהיותה המנפיקה של מטבע הרזרבה המרכזי בעולם, אך היקף ההלוואות הממשלתיות נעשה רלוונטי יותר למשקי הבית ולעסקים באמצעות השפעתו האפשרית על הריבית, עלויות המימון, הצמיחה הכלכלית וההכנסה הריאלית.

הצטברות החוב משנה את מבנה המימון הממשלתי

הממשל הפדרלי רשם גירעון תקציבי מדי שנה מאז 2001, השנה האחרונה שבה נרשם עודף. הצטברות החוב משקפת עשרות שנים שבהן ההוצאות הממשלתיות עלו על הכנסות המדינה ממסים, תחת ממשלים משתי המפלגות הגדולות. ככל שהחוב גדל, הממשלה נדרשת להנפיק כמויות הולכות וגדלות של איגרות חוב ממשלתיות כדי לממן את פעילותה, ובכך להגדיל את התלות בהון של המשקיעים.

ההשפעה אינה מתבטאת בהכרח במשבר פיננסי מיידי. הביקוש לאג”ח ממשלת ארה”ב נותר משמעותי בזכות גודל הכלכלה האמריקאית ומעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה העולמי. ביקוש זה סייע לאורך השנים לשמור על עלויות גיוס נמוכות יותר מכפי שהיו עשויות להיות בתנאים אחרים. עם זאת, הגדלת מצבת החוב הופכת את תקציב הממשלה לרגיש יותר לשינויים בריבית.

תשואות האג”ח מעבירות את השפעת החוב למשקי הבית

המנגנון הישיר ביותר שבאמצעותו ההלוואות הממשלתיות משפיעות על משקי הבית עובר דרך שוק האג”ח. תשואות אג”ח ממשלת ארה”ב משפיעות על התמחור במערכת האשראי הרחבה, לרבות משכנתאות, הלוואות לרכב וכרטיסי אשראי. אם המשקיעים ידרשו תשואות גבוהות יותר כדי לספוג את הגידול בהנפקות החוב הממשלתי, גם לווים אחרים עשויים להתמודד עם עלויות מימון גבוהות יותר.

הדבר עשוי להיות משמעותי במיוחד אם עלויות המימון הגבוהות יישארו לאורך זמן. ריבית גבוהה יכולה לצמצם את פעילות שוק הדיור, להפחית השקעות עסקיות ולהגדיל את העלות למשקי בית שמבקשים למחזר חוב או ליטול הלוואות חדשות. לחץ כזה עלול להאט את הצמיחה הכלכלית, ובמקביל להגדיל את חלקן של הוצאות הממשלה המופנות לתשלומי ריבית על החוב הקיים.

עם זאת, החוב הפדרלי אינו הגורם היחיד שקובע את רמת הריבית. ציפיות האינפלציה, מדיניות הפדרל ריזרב, הביקוש העולמי לאג”ח ממשלת ארה”ב והתנאים הכלכליים הרחבים משפיעים גם הם על התשואות. לכן, הקשר בין היקף החוב לעלויות המימון משמעותי, אך אינו ישיר או אוטומטי.

העלות ארוכת הטווח עשויה להתבטא בצמיחה מתונה יותר

החשש הרחב יותר נוגע להשפעת הצטברות החוב על יכולת הצמיחה של הכלכלה לאורך זמן. מודל התקציב של Penn Wharton העריך בעבר כי חקיקת הפיוס משנת 2025 עשויה להפחית את השכר הממוצע בארה”ב ב-3.4% לאורך 30 שנה, בין היתר בשל השפעתה על החוב. תחזיות מסוג זה ממחישות כיצד מדיניות פיסקלית יכולה להשפיע על רמת החיים גם ללא משבר מיידי בשווקים.

עבור המשקיעים, השאלה המרכזית אינה בהכרח אם 40 טריליון דולר מהווים סימן למשבר מיידי, אלא אם מגמת החוב תשנה לאורך זמן את עלות ההון. אם היקף הנפקות האוצר ימשיך לגדול ובמקביל המשקיעים ידרשו פיצוי גבוה יותר על הסיכונים הפיסקליים והאינפלציוניים, התשואות ארוכות הטווח עלולות להישאר גבוהות באופן מבני. לכך עשויות להיות השלכות החורגות מהמדיניות הפיסקלית בוושינגטון, ובהן השפעה על תמחור מניות, נגישות הדיור, השקעות חברות ושער הדולר.

Outlook

ההתפתחויות הקרובות בשווקים יושפעו מהקשר בין הגירעון הפדרלי, היקף הנפקות האוצר, התשואות ארוכות הטווח וציפיות האינפלציה. הגישה הרחבה של ארה”ב לשוקי ההון מפחיתה את הסבירות למשבר חוב פתאומי בתרחיש המרכזי, אך ההשפעות המצטברות של עלויות מימון גבוהות יותר נעשות משמעותיות יותר.

עבור משקיעים בארה”ב ובישראל, מגמת התשואות על אג”ח ממשלת ארה”ב תמשיך להיות אינדיקטור מרכזי, משום שהיא משפיעה על תנאי המימון בעולם ועל האטרקטיביות היחסית של מניות, אג”ח, מטבעות ונכסים פיננסיים נוספים.