כשמדד העושר מגלה את הפער בין ממוצע לחציון

דוח UBS Global Wealth Report 2025 מספק הצצה עדכנית למפת העושר העולמית ומעניק תשובה מפתיעה לשאלה איזו מדינה היא העשירה ביותר בעולם. על פי הנתונים, שווייץ מובילה בדירוג העושר הממוצע לנפש עם 687,166 דולר למבוגר, בעוד שלוקסמבורג, אף שממוקמת רק במקום הרביעי בממוצע, מנצחת במדד החציוני עם 395,340 דולר. הפער בין ממוצע לחציון מדגים היטב את חוסר השוויון בתוך כל אחת מהכלכלות, ואת העובדה שעושר קיצוני בצמרת יכול לעוות תמונת מצב כוללת. מעבר לנתון המסקרן על שווייץ ולוקסמבורג, הרשימה מציגה תמהיל ייחודי של מדינות – מארצות הברית והונג קונג ועד דנמרק, ניו זילנד וטאיוואן – ומחייבת דיון רחב על הגורמים שמזניקים מדינות קטנות ועשירות מרכזיות למעלה ומותירים אחרות מאחור.

סקירה כמותית – המספרים שמכתיבים את הדירוג

הטבלה שפרסם בלומברג, המבוססת על UBS, מדרגת 15 שווקים עשירים לפי ממוצע, אך מציגה גם את העושר החציוני לכל מדינה, נתון קריטי להבנת הפיזור. שווייץ מובילה כאמור בממוצע, אולם החציון שלה – 182,248 דולר – רחוק מלשקף את רמת ההון של האלפיון העליון בבאזל, ציריך וז’נבה. ארצות הברית, במקום השני בממוצע עם 620,654 דולר, מדגימה פער גדול עוד יותר: החציון האמריקאי עומד על 124,041 דולר בלבד, עדות לריכוז עושר בקצה העליון ולשיעור אי-שוויון חריף, במיוחד בין חוף מערבי, עמק הסיליקון ומרכז ארה״ב. הונג קונג, שלישית בדירוג הממוצע עם 601,195 דולר, מציגה דווקא חציון מרשים של 222,015 דולר – שילוב של מגזר פיננסי גלובלי ותשואה גבוהה על נדל״ן. לוקסמבורג, אף ש״רק״ הרביעית בממוצע 566,735 דולר, מחזיקה כאמור בחציון הגבוה בעולם, תוצאה של ריבוי בנקאים ורמת שכר אחידה יחסית.

אם עוברים לטווח 500–400 אלף הדולר הממוצע, ניתן למצוא את אוסטרליה (516,640) ודנמרק (481,558). לשתיהן חציונים גבוהים – 268,424 ו-216,098 דולר בהתאמה – בזכות שילוב של פנסיות חובה, נדל״ן יקר ושווקי הון מפותחים יחסית. סינגפור, אמנם קטנה, מדורגת שביעית בממוצע (441,596) אך חציון צנוע יותר (113,976), בדיוק בשל מספר מצומצם של מיליארדרים המושכים את הממוצע מעלה. ניו זילנד, הולנד, נורבגיה וקנדה מדגימות מודל רווחה יציב לצד מגזרי נדל״ן ותשתיות פיננסיות מפותחות.

המתודולוגיה מאחורי UBS – נתונים, חוסרים והטיית-מיליארדרים

UBS אוספת נתוני הון פיננסי ונכסי נדל״ן פרטיים, תוך התאמה לכוח קנייה ופערי מטבע. הממוצע מושפע מהשכבה העליונה – מיליארדרים ועשירי-על – ואילו החציון משקף בית אב “טיפוסי”. דוגמה קלאסית היא שווייץ, שבה שיעור המיליארדרים לנפש מהגבוהים בעולם, ולכן הולכת וגדלה התהום בין עשירים לבעלי הון בינוני. לוקסמבורג, לעומת זאת, מציגה מבנה מס אחיד יותר וחברה קטנה שבה עובדים רבים בבנקאות ובאיחוד האירופי, כך שהעושר מתחלק “בינוני-גבוה” על פני שכבות רבות.

פרשנות אסטרטגית – שלוש תבניות להצלחה כלכלית

מבנה הרשימה חושף שלוש אסטרטגיות מדיניות מובהקות. הראשונה – חברות פיננסיות זעירות ומוכוונות שירותים כמו שווייץ, לוקסמבורג והונג קונג, שמרוויחות ממיסוי ידידותי, סודיות בנקאית היסטורית ומרכזיות גיאוגרפית לפעילות הון. השנייה – כלכלות משאבים ורווחה כדוגמת נורבגיה וקנדה, הנשענות על אנרגיה מתחדשת ומאגרי טבע לצד קרנות ריבון ענקיות. השלישית – מרכזים טכנולוגיים ופלטפורמות חדשנות כמו ארה״ב וסינגפור, שם עושר חדש נוצר דרך בורסות מפותחות ואקו-סיסטם סטארט-אפים. כל מודל מעמיד דילמות חריפות לגבי שוויון, יוקר מחיה ומדיניות הגירה.

החציון כמדד חברתי – מדוע לוקסמבורג מנצחת?

החציון הגבוה של לוקסמבורג (395,340) קופץ מעל כולם, גם מעל זה של שווייץ. הסיבה כפולה: אוכלוסייה קטנה של כ-660 אלף תושבים, שמרביתם עובדים במגזר הפיננסי, וקרבה פיזית למרכזי הכוח של האיחוד האירופי המפרנסת תעשיית שירותים ציבוריים. יתרה מזו, משטר מס גמיש מביא חברות בינלאומיות רבות לרשום פעילות בתחומי המדינה, כך שמשכורות בינוניות-גבוהות הופכות לסטנדרט, בלי נוכחות חזקה מדי של אוכלוסייה מרובת נכסים דלי-ערך. לעומת זאת, בארה״ב שיעור האי-שוויון מושך מטה את החציון, על אף ממוצע עתק שמייצרת האליטה של וול סטריט וסיליקון ואלי.

צמיחה, נדל״ן ושוקי הון – מנועי העושר בהשוואה אזורית

באוסטרליה וניו זילנד, זינוקי מחירי בתים בעשור האחרון היוו קטר עיקרי לעושר הממוצע. בדנמרק, שוק מניות מרוכז אך רווחי וסקטור לוגיסטיקה-תרופות חזק ייצרו ערך רב לבעלי מניות. בסינגפור, מדינה-עיר שאין בה כמעט אדמה לפיתוח נוסף, העושר מבוסס יותר על שירותים בנקאיים וחדשנות פינטק. דפוס דומה מתרחש בהולנד, שבה פריון גבוה מנצל נמל ותשתית לוגיסטית, אבל גם נלחץ מיוקר מחיה. טאיוואן, סוגרת את הרשימה עם ממוצע 312,075 וחציון 114,871 דולר, מוכיחה כי תעשיית שבבים וצמיחה יצואנית אינם מספיקים כדי להרים את החציון בהיעדר רשת רווחה עמוקה.

הקשר הישראלי – איפה ישראל אמורה להשתלב?

ישראל אינה בין 15 המדינות המובילות לפי UBS 2025. נתוני בנק ישראל לאחר התאמות כוח קנייה מציבים עושר ממוצע סביב 260 אלף דולר לנפש, אך חציון נמוך בהרבה, פחות מ-90 אלף, בשל ריכוז הון בסטארט-אפים ובנדל״ן. אי-שוויון גבוה ושיעור עוני יחסי מציבים את ישראל במדורג ביניים בקבוצת ה-OECD, רחוק גם מהמודל השווייצרי וגם מזה הלוקסמבורגי. שילוב של שוק הון קטן, שכר בינוני ויוקר מחיה דרמטי חוסמים קפיצה לחציון גבוה.

היבטים חברתיים – עושר ממוצע מול איכות חיים אמיתית

חשוב להדגיש כי עושר ממוצע גבוה אינו שקול בהכרח לאיכות חיים מיטבית. מדינות כמו דנמרק ושוודיה נהנות ממדדים חברתיים עילאיים – חינוך, בריאות, סביבה ותוחלת חיים – אף שהחציון השוודי עומד על 89,430 דולר בלבד. לעומת זאת, הונג קונג מציגה נתוני עושר מרשימים, אך מתמודדת עם צפיפות אוכלוסין, שוק נדל״ן קיצוני ופערי הכנסה חדים. מכאן שראוי לבחון גם מדדים איכותיים – אינדקס HDI, מדד שחיתות, דמוקרטיה והוצאה ציבורית – בנוסף לנתוני UBS, כדי לקבל תמונה מלאה של רווחת האזרחים.

מבט קדימה – האם המפה תשתנה עד 2030?

האטה בכלכלה הסינית, ריביות גבוהות בארה״ב ופיצול גיאופוליטי עשויים לשנות את סדרי העדיפויות. מדינות מתעוררות דוגמת הודו, אינדונזיה ווייטנאם מגדילות מעמד ביניים, אך דרושות רפורמות פיננסיות להמרת צמיחה תעשייתית לערך נטו. לעומתן, שווייץ ולוקסמבורג ממשיכות ליהנות ממיתוג פיננסי ייחודי, אך חשופות ללחצים רגולטוריים על סודיות בנקאית ולהגברת שקיפות מס.

סיכום – הדירוג כמראה לאי-שוויון ולחדשנות כלכלית

דוח UBS 2025 מזכיר ששגשוג לא נמדד רק בכסף אלא גם בפיזורו. שווייץ ולוקסמבורג מדגימות שתי דרכים שונות לראש הדירוג, בעוד ארה״ב, הונג קונג וסינגפור מראות כיצד מגזר פיננסי וטכנולוגי יוצר עושר אך גם פערים. עבור קובעי מדיניות, האתגר הוא לא רק להגדיל הון ממוצע, אלא לוודא שחציון העושר יזנק בהתאם, כך שהתועלת הכלכלית תחלחל לרוב האזרחים.