בשבועות האחרונים, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הסלים את מתקפותיו על הפדרל ריזרב, תוך שהוא מצהיר כי בכוונתו להחליף את יושב הראש ג’רום פאוול ולמנות ראש חדש ללשכה לסטטיסטיקה של העבודה (BLS). בזמן שטראמפ טוען כי הנתונים הכלכליים “מזויפים” ונעשו בכוונה כדי להמעיט מהישגי הממשל הרפובליקני, הקהילה הפיננסית נחרדת מהשלכות אפשריות של פגיעה בעצמאות מוסדות הליבה של הכלכלה האמריקאית. האם מדובר בצעד נדרש למול מה שהנשיא תופס ככשל מבני, או בהתערבות מסוכנת שעלולה לכרסם באמון הגלובלי בארה”ב?

שליטה על ה־BLS: מתקפה על נתונים או ניסיון לתקן עיוות?

ההחלטה של טראמפ לפטר את ראש הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה, אריקה מקאנטארפר, הגיעה זמן קצר לאחר פרסום דוח התעסוקה לחודש יוני, שכלל תיקון כלפי מטה של נתוני משרות מהחודשים הקודמים. טראמפ טען כי מדובר בזיוף שנועד לפגוע בתדמית הכלכלית של ממשלו, וכינה את הדוח “הונאה סטטיסטית פוליטית”. יש המאמינים שטראמפ פשוט זועם על הנתונים שמנוגדים לנרטיב שלו, אך אחרים מזהירים שמדובר במהלך חסר תקדים המסכן את אמינות הנתונים הכלכליים.

הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה נחשבת למוסד עצמאי מקצועי, שפרסומיו מהווים בסיס למדיניות פיסקלית ומוניטרית. הטענות של טראמפ אינן מגובות בראיות מהותיות, ונתפסות בעיני כלכלנים רבים כערעור לא מוצדק על תהליך מדעי ומבוקר. אם הנשיא יצליח למנות מועמד פוליטי ולא מקצועי לראש ה־BLS, תיתכן סכנה ממשית לאובייקטיביות הנתונים בעתיד.

הפד תחת מתקפה: פיטורים, איומים וחישובי כוח

מלבד הלשכה הסטטיסטית, המוסד הבא על הכוונת הוא הבנק המרכזי – הפדרל ריזרב. טראמפ מאשים את פאוול בחולשה, במניפולציה של מדיניות הריבית ובפגיעה בהישגי השוק. עם זאת, בניגוד ל־BLS, יו”ר הפד נהנה מהגנה משפטית – ניתן לפטרו רק “מטעמי הצדקה מהותיים”, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון.

ג’רום פאוול, שמונה לכהונתו עד מאי 2026, הבהיר כי אין בכוונתו להתפטר. יתרה מכך, לפי פרשנות של Bloomberg, גם אם טראמפ יצליח למנות מחליף בעתיד, סביר להניח שגם המועמד החדש לא ימהר להיכנע ללחצים פוליטיים להורדת ריבית, זאת עקב המבנה הקולקטיבי של ועדת השוק הפתוח (FOMC) והמסורת של עצמאות מקצועית בתוך הפד.

אי הסכמות בתוך הפד: מקריות או איתות פוליטי?

החלטת הפד להותיר את הריבית ללא שינוי גררה לראשונה מאז 1993 שתי התנגדויות פומביות מצד חברי הוועדה – מישל בואומן וכריסטופר וולר – שניים ממינויי טראמפ. אף שיש הרואים בכך התפוררות בקונצנזוס סביב המדיניות המוניטרית, בפועל, כלל חברי ה־FOMC צופים הורדות ריבית בשנים הקרובות, וההבדלים ביניהם נוגעים בעיקר לעיתוי ולעוצמה.

לפי פרשנותו של נשיא סניף הפד לשעבר בניו יורק, הדיסוננס הוא תוצאה של שאיפות פוליטיות אישיות: וולר מבקש את מינוי היושב ראש, ובואומן מבקשת להביע תודה לטראמפ. לא מדובר בבעיה מבנית אלא במשחקי כוח זמניים.

עצמאות מוניטרית: עקרון ליבה או קלף מיקוח?

הפדרל ריזרב הוא מהגופים העצמאיים החשובים בעולם הכלכלה. הוא אחראי על מדיניות הריבית, פיקוח על אינפלציה, שמירה על יציבות פיננסית ועוד. עצמאותו נחשבת לנדבך מרכזי ביציבות של השווקים האמריקאיים, ובמידה רבה – גם של הכלכלה הגלובלית. ניסיון לפוליטיזציה של החלטות הפד – במיוחד בכל הנוגע לריבית – עלול להחליש את אמון המשקיעים, להעלות את תשואות האג”ח, ולהגביר את תנודתיות המטבע.

השוואות לטקטיקות סמכותניות במדינות מתפתחות (ובמקרים קיצוניים – לרוסיה של פוטין) עולות שוב ושוב מצד פרשנים ואנליסטים. ההצלחה ההיסטורית של הפד בניהול משברים – ממשבר 2008 ועד לאינפלציה הפוסט־קורונית – מעידה שלמרות ביקורת מוצדקת פה ושם, מדובר במוסד יציב, מתוחכם ומקצועי.

אז האם מדובר במהלך חיובי?

השאלה האם הצעדים של טראמפ הם חיוביים תלויה בפרשנות של מטרותיו. אם כוונתו היא להילחם בשחיתות, לחזק את השקיפות או לייעל את העבודה – הרי שמדובר בשיח לגיטימי. אך אם מדובר בניסיון להפוך את הנתונים וההחלטות הכלכליות לכלי פוליטי בידיו של הנשיא, זוהי מגמה מסוכנת.

בסופו של יום, המשקיעים, המוסדות הפיננסיים והאזרחים תלויים בנתונים אמינים ובמדיניות נטולת אינטרסים אישיים. שקיפות, עקביות ועצמאות אינם חסרונות – הם תנאי הכרחי לשגשוג כלכלי ארוך טווח.