יעד היסטורי, אתגר כלכלי אדיר

בצל איומי המלחמה המתמשכת באירופה ובמרחב הגלובלי, נאט”ו מעלה את הרף: החברות בברית הצפון-אטלנטית צפויות להתחייב ליעד היסטורי – השקעה של 5% מהתמ”ג בהגנה עד 2035. ההסכמה העקרונית עליה מדווחות סוכנויות הידיעות לקראת פסגת נאט”ו בהולנד, מגיעה על רקע לחץ כבד מצד וושינגטון, קריאות חוזרות של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ והבנה גוברת באירופה שללא עליית תקציבי הביטחון, לא יהיה מענה אפקטיבי לאיומים המודרניים. עם זאת, עיון בנתונים מלמד עד כמה היעד הזה רחוק מהישג יד עבור רוב המדינות החברות – ואולי אף בלתי ישים מבחינתן כלכלית ופוליטית.

סקירה כמותית – איפה עומדות מדינות נאט”ו כיום

התרשים שפרסם נאט”ו לשנת 2024 ממחיש את גודל האתגר: רק מדינות בודדות מתקרבות כיום ל-3% מהתמ”ג – בראשן פולין, אסטוניה וארה”ב, בעוד שרובן מדשדשות סביב 2% ואף פחות. לפי הדו”ח, 23 מתוך 32 החברות בברית הצליחו להגיע ליעד ההוצאה של 2% שנקבע כבר ב-2014, אולם רק קבוצה קטנה עברה אותו בהרבה, ובראשן מדינות מזרח אירופה שהמלחמה באוקראינה הציבה אותן בקו האש.

ההוצאה הממוצעת של נאט”ו על ביטחון כעת עומדת על כ-2.5% מהתמ”ג, הרבה מתחת לרף החדש. מדינות כמו ספרד, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג, קנדה ופורטוגל משקיעות פחות מ-1.5%, ולעיתים אף קרוב לאחוז אחד בלבד. כלכלות מרכזיות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה, שהביעו תמיכה עקרונית בעלייה, הודו כי ייתקשו לעמוד ביעד לאור לחצים מבית ובשל מגבלות כלכליות ותקציביות.

מבנה היעד: לא רק צבא, גם תשתיות ביטחון

ההתחייבות החדשה מורכבת מ-3.5% מהתמ”ג שיושקעו ב”הגנה טהורה” – נשק, צבא וכוחות ביטחון – ו-1.5% נוספים שיוקצו לתשתיות תומכות: לוחמת סייבר, מערכות מודיעין, מחקר ופיתוח ותשתיות לוגיסטיות מתקדמות. מבנה זה משקף את השינוי בתפיסת הביטחון במאה ה-21: לא רק טנקים ומטוסים, אלא גם הגנה מפני איומי סייבר, מודיעין מבצעי והיערכות למשברים טכנולוגיים.

המציאות בשטח: למה יעד 5% כל כך קשה ליישום

ניתוח רוחבי מגלה כי דרישה ל-5% מהתמ”ג מביאה למעמסה תקציבית עצומה – במדינות בעלות תוצר שנתי של מאות מיליארדי דולרים, תוספת של אחוז אחד משמעותה עשרות מיליארדי אירו בשנה. בספרד, לדוגמה, ציין ראש הממשלה פדרו סאנצ’ס כי עמידה ביעד אינה סבירה ואף “לא יעילה”, והעדיף להשקיע 2.1% בלבד – סכום שלדבריו עונה לצורכי נאט”ו המרכזיים.

באיטליה, שר ההגנה הביע אף הוא ספק גדול ברלוונטיות של היעד, תוך הדגשה כי הברית במתכונתה הנוכחית סובלת ממשבר לגיטימציה. בגרמניה, בריטניה וצרפת, מציינים בכירים כי העלאת התקציב מעבר ל-2.5% תדרוש צעדי חיסכון עמוקים בתחומים אזרחיים – חינוך, רווחה ותשתיות אזרחיות. גם קנדה, שעדיין לא עמדה ביעד הישן של 2%, התחייבה כעת להגיע אליו עד 2026 בלבד.

הקשר פוליטי – לחץ אמריקאי, מחלוקות פנים-אירופיות

הלחץ להגיע ל-5% נובע מהתעקשותו של הממשל האמריקאי, שמוביל קו תקיף כלפי בעלות הברית באירופה מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן. ארה”ב, שמוציאה כיום מעל 3% מהתמ”ג על ביטחון, דורשת מהשותפות להפסיק “להסתמך על המטריה האמריקאית” ולהשקיע ישירות בביטחונן. הנשיא טראמפ חזר והתריע, כבר ב-2018, על הצורך להכפיל ואף לשלש את היעדים.

למרות העלייה החדה בהוצאות הביטחון מאז 2022 – בעקבות המלחמה באוקראינה – עדיין ישנם פערים גדולים בין המדינות: מדינות מזרח אירופה, שחשות את איום רוסיה, מובילות את ההשקעות, בעוד מדינות מערביות ומרכזיות מהססות להקצות תקציבי עתק, מחשש לתגובת הציבור ולפגיעה בשירותים אזרחיים.

השוואה היסטורית – האם זה באמת חסר תקדים?

השוואה לעבר מראה כי גם בעידן המלחמה הקרה לא הוציאה מרבית המדינות המערביות 5% מהתמ”ג על ביטחון. ההוצאה הביטחונית הגבוהה נרשמה בעיקר בקרב ארה”ב ובעלות בריתיה הישירות. כיום, הנסיבות שונות: האיומים מגוונים יותר – סייבר, טרור, לוחמה כלכלית – והלחץ האמריקאי רב יותר. אך הרצון להימנע מגירעונות גבוהים, אינפלציה ולחץ ציבורי, מקשה מאוד על קבלת החלטות פוליטיות נדרשות.

ניתוח כלכלי: כיצד יעד כזה ישפיע על שוקי אירופה והגלובליים

העלאת הוצאות הביטחון ל-5% מהתמ”ג תוביל לשינויים מאקרו-כלכליים מרחיקי לכת. גידול בתקציב הביטחון יחייב העלאת מיסים, קיצוץ בתקציבים אזרחיים, או הגדלת החוב הציבורי – כל אחד מהפתרונות טומן בחובו סיכונים לכלכלה ולשווקים הפיננסיים. מנגד, השקעה בתעשיית הביטחון, טכנולוגיה וסייבר עשויה להאיץ צמיחה במגזרי תעשייה מתקדמים, ליצור מקומות עבודה ולחזק חברות ביטחוניות מקומיות.

הפיזור הגיאוגרפי הלא אחיד בין המדינות יגרום גם לחיכוכים פנימיים בברית, לנוכח תחושת “חלוקה לא הוגנת של הנטל”. משקיעים בינלאומיים עשויים לראות בתעשיות הביטחוניות יעד אטרקטיבי, אך בהיעדר הסכמה כוללת – ייתכן גם לחץ על אג”ח ממשלתיות, התייקרות אשראי ואף התערערות במטבעות האירופיים.

השלכות גיאו-פוליטיות – האם נאט”ו תהפוך לחזקה יותר או שסדקים בברית יעמיקו?

אם היעד ייושם, נאט”ו תהפוך לגוף צבאי וכלכלי חסר תקדים בעוצמתו, עם תקציבי ענק והשפעה עולמית. עם זאת, הסיכון המרכזי הוא פיצול פנימי, כאשר חלק מהמדינות יידחו את היעד, יוותרו על השתתפות במבצעים יקרים, או אף ישקלו מחדש את יחסן לברית. כבר עתה נשמעות קריאות במדינות כמו ספרד ואיטליה נגד “קפיצה תקציבית” שלדבריהן אינה מתאימה לצורכיהן וליכולת הציבורית לשאת בעול.

מבט לעתיד – האם נראה גיוסי ענק בתעשיית הנשק והטכנולוגיה?

תעשיית הביטחון האירופית צפויה ליהנות, בטווח הארוך, מגידול עצום בתקציבי הרכש, מו”פ ופיתוח תשתיות מתקדמות. חברות כמו ריינמטאל, דסו, ליאונרדו ו-thales צפויות למשוך השקעות, לגייס עובדים ולהרחיב פעילות – זאת לצד חשש מהיווצרות בועת תקציב ביטחון ומעבר להשקעות לא אפקטיביות.

השפעת היעד תורגש גם במערכת ההשכלה הגבוהה, ברכש טכנולוגיות אזרחיות ותשתיות, וביכולת של אירופה להתמודד עם איומים עתידיים – אך העלות הכלכלית עלולה להוביל לאי שקט חברתי ולשיח ציבורי נוקב.

סיכום: היעד שאפתני, הדרך ארוכה ומלאה אתגרים

יעד ההוצאה של 5% מהתמ”ג מבטא נכונות פוליטית להרתעה מול רוסיה ולקידום ביטחון המערב, אך בפועל הוא מציב אתגר תקציבי, כלכלי ופוליטי חסר תקדים לרוב מדינות הברית. עמידה בו תחייב רפורמות עומק, גיוס תמיכה ציבורית, פיתוח תעשיית ביטחון מתקדמת ויצירת איזונים חדשים בין ביטחון לשירותים אזרחיים. התוצאה עשויה להיות נאט”ו חזקה יותר – אך רק אם הברית תדע לנווט בין צרכים צבאיים, רגישויות פוליטיות והגדרות כלכליות מחמירות.