בשוק שמורגל לעליות מחירים חסרות מעצורים – במיוחד כשמדובר בביטוחי בריאות – הגרף הנוכחי מציג תופעה כמעט אבסורדית: קריסה מתמשכת במדד מחירי ביטוח הבריאות בארה״ב. בין אפריל 2020 לאפריל 2025, מדד ביטוח הבריאות לפי מדד המחירים לצרכן (CPI) ירד ב־18%. כן, קראת נכון – ירידה דו־ספרתית דווקא בתחום שידוע באינפלציה כרונית. איך זה קרה, ומה זה באמת אומר? זה הרבה יותר ממספרים – זו חשיפת כשל שוק מהדהדת.

ירידת מחירים או כשל שיטתי במדידה?
על פניו, ירידה של 18% נראית כמו חדשות טובות – סיבה למסיבה לצרכן האמריקאי הממוצע. אבל כשחופרים לעומק, מגלים שמדובר באחת ההטעיות הסטטיסטיות הכי צורמות במדדי המאקרו בארה״ב. מדד המחירים לביטוח בריאות בארה”ב, כפי שהוא מחושב על ידי הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה (BLS), אינו מודד את הפרמיות שמשלם הציבור בפועל, אלא את ההכנסות המדווחות של חברות הביטוח, בניכוי הוצאות רפואיות. במילים אחרות, מדובר במדד שמנסה לתפוס את “השירות נטו” של הביטוח, לא את המחיר בפועל.

כך יוצא מצב מגוחך: אם חברות הביטוח מקבלות פחות תביעות, או רושמות הכנסות פחותות (כמו בתקופת הקורונה), המדד עלול לרדת – גם אם הצרכנים משלמים יותר. זו לא ירידת מחירים – זו ירידת שקיפות.

הריצה המטאורית – ואז הקריסה
הגרף מציג עלייה חדה במדד מ־2018 ועד סוף 2021, כאשר המדד מזנק מכ־130 נקודות ל־190. העלייה הזו התרחשה בין היתר על רקע רפורמות רגולטוריות, עלויות רפואיות מתייקרות, ועלייה בביקושים לשירותי בריאות. אך מה שקרה לאחר מכן מזכיר נפילת מתח קלאסית: בין 2022 ל־2023 המדד מתרסק חזרה לרמות של 2017–2018. נכון לאפריל 2025, מדד ביטוח הבריאות עומד על 148 – הרחק מהרמות השיא, ובפער ניכר מהמדד הכללי.

הציבור משלם יותר, המדד מראה פחות
הפער בין המציאות בשטח לבין המדד הסטטיסטי הופך את הנתונים הללו לבדיחה גרועה. בזמן שה-BLS “חוגג” ירידת מחירים של 18%, סקרים בשטח מראים עלייה מתמדת בפרמיות הבריאות שמשלמים משקי הבית האמריקאים. פרמיה שנתית ממוצעת למשפחה חצתה את רף ה־24,000 דולר בשנה, תוך עלייה של עשרות אחוזים בעשור האחרון. זהו פער בלתי נתפס בין תחושת הצרכן לבין המידע הרשמי.

רגולציה או מחדל מדידתי?
אם יש כאן מסקנה ברורה, הרי שהיא אינה נוגעת לביטוח הבריאות – אלא למבנה הדיווח המקרו־כלכלי של ממשלת ארה”ב. מדדים כמו ה־CPI אמורים לשקף את יוקר המחיה של הציבור. כאשר סעיף מרכזי כמו בריאות נמדד על בסיס שולי רווח של חברות ביטוח – ולא על סמך הוצאה ריאלית – קשה לקחת ברצינות כל דיון על אינפלציה “אמיתית”.

ולכן, ההשלכה חורגת מתחום הבריאות: אם כך נראה מדד ביטוח בריאות, מה אנחנו לא יודעים על סעיפים אחרים במדד המחירים לצרכן?

השלכות שוק: מדיניות מוניטרית עיוורת?
כשפדרל ריזרב מגבש את מדיניות הריבית שלו, הוא מתבסס על מדדי האינפלציה הרשמיים. אם המדדים עצמם מציגים תמונה מעוותת, המשמעות היא שמקבלי ההחלטות טסים בעיניים עצומות. כאשר סעיף כל כך מהותי מציג ירידת מחירים לא־אמיתית, הפד עלול להקל את המדיניות – בזמן שהמשק האמיתי רותח.

התוצאה: שוק שמשלם יותר ולא מבין למה
השורה התחתונה של הגרף הזה היא אחת: הציבור האמריקאי מוציא יותר על בריאות, בזמן שהסטטיסטיקה הפדרלית מספרת לו סיפור אחר. במקום מדד מחירים אמין, קיבלנו אשליה של ירידת עלויות, שמשרתת רק את מי שרוצה לייפות את התמונה הכלכלית. המדד הזה, במקום לשקף את המציאות, משקף את השיטה.

סיכום: בועת נתונים בשוק של חוסר אמון
מנתונים שמציגים ירידה של 18% במחירי ביטוח בריאות – בזמן שכולם משלמים יותר – עולה שאלה נוקבת: האם מדדי המחירים בארה”ב הפכו לבועה בפני עצמם? הגרף שלפניך הוא לא רק תמרור אזהרה, הוא כתב אישום נגד מערכת מדידה שמנותקת מהציבור שהיא אמורה לשרת.