נהוג לפתח תיאוריות כלכליות מתוך הנחה שבני אדם מקבלים החלטות מושכלות, שמיטיבות את מצבם. אבל לא בטוח שהנחה זו היא מדוייקת: למעשה, בתהליך קבלת ההחלטות שלנו פועלים שני מנגנונים במקביל: המנגנון הרציונאלי הקר והמחושב ומנגנון רגשי, שאנחנו מכנים אותו לעיתים גם “תחושת בטן”. 

בעולם האמיתי, החלטות כלכליות מתקבלות כתוצר של עירוב שני מנגנונים אלה ולעיתים קרובות הן לא בדיוק עולות בקנה אחד עם החלטות “סטריליות”, שכלתניות ומובנות שכלכלנים עשויים לצפות להן כשהם עוסקים בתיאוריות כלכליות טהורות. 

זה ההבדל בין כלכלה טהורה לכלכלה התנהגותית: בכלכלה טהורה אנחנו מניחים שכולם יודעים את כל הנתונים, מבצעים חישובים קרים ואינם טועים לעולם – בעוד שבכלכלה התנהגותית לוקחים בחשבון את ההיבטים הרגשיים של קבלת החלטות ומבינים שכולנו עלולים לטעות. 

הגורמים שמשפיעים על אופן קבלת ההחלטה שלנו

כאמור, החלטות מתקבלות מתוך ניתוח שמתרחש בו זמנית בשני מנגנונים שונים שלנו, השכלתני והרגשי. המנגנון השכלתני דורש מאמץ והשקעת זמן: יש לאסוף נתונים, לנתח אותם ולהגיע למסקנה הנובעת באופן לוגי מהתהליך שבוצע.
המנגנון הרגשי, לעומת זאת, הוא מהיר יותר וככזה, הוא עשוי להניב עבורנו הזדמנויות פז אבל גם לגרום לנו לקחת סיכונים שיובילו להפסדים גדולים מכפי שאנחנו מוכנים לספוג. 

השקעה בשוק ההון אפשר לבצע באמצעות תכנון מוקפד של תיק ההשקעות אבל אפשר גם, ולו רק מדי פעם, לקבל החלטות מהירות בעקבות ידיעה שנתקלנו בה או רגש שהתעורר בנו כשנחשפנו לפעילות של חברה מסויימת או להזדמנות להשקעה מסויימת.
פעולה מהירה היא לפעמים הכרחית כדי ליצור רווח גדול או כדי למנוע הפסד משמעותי, אבל באופן כללי ככל שהדבר נוגע לשוק ההון – עדיף להימנע מהחלטות פזיזות ולא מאוזנות.

החלטות אופטימאליות מגיעות משילוב מדוייק בין המנגנון השכלתני, והרגש

כדאי להתייחס לחלק הרגשי שבנו כאל מצפן שמעניק לנו כיוון כללי אל עבר מה שאנו רוצים להשיג. אצל אנשים שכלתניים מידי, מחקרים מראים יכולת קוגניטיבית גבוהה ויכולת משופרת בביצוע חישובים מתמטיים אבל מאידך, גם חוסר יכולת לענות על שאלות פשוטות הנוגעות למוטיבציה והשגת מטרות. מה שצריך באמת כדי לקבל החלטות טובות הוא איזון בריא בין שני המנגנונים המעורבים בתהליך, השכלתני והרגשי. 

אנחנו חיים בתוך ג’ונגל של מידע

מנגנוני קבלת ההחלטות שלנו התפתחו בנו עוד בתקופה בה חיינו בסוואנות ובג’ונגלים. כיום אנחנו פועלים בתוך ג’ונגל מסוג אחר, ג’ונגל של מידע. אנחנו נדרשים לקבל החלטות תוך שמסביבנו מתרחשים אין ספור מאורעות. לא תמיד אנחנו מסוגלים לנתח את כל הנתונים, ההשפעות והנסיבות ולקבל את ההחלטה ההגיונית ביותר לאור המצב – ראו ערך מאות אלפי התאונות המרחשות בעולם בכל שנה עקב שימוש בטלפון הנייד תוך כדי נהיגה.
ניסיון לחזות החלטות שיקבלו אנשים בהתאם לאופי וההעדפות שלהם, מעלה כי אנחנו נוטים לשנות את דעתנו פעמים רבות יותר מכפי שאנו נוטים לחשוב. מובן שיש אנשים יותר מחושבים ופחות רגשיים ואחרים שנוטים לתת דרור לרגשותיהם בעת שמגיע זמן לקבל החלטה – אבל גם אלה וגם אלה עשויים לשנות את החלטתם, אם יתבקשו לקבל אותה שוב לאחר זמן. 

איך אנחנו מקבלים החלטות כלכליות?

הציפייה היא שנקבל החלטות כלכליות בצורה שכלתנית עד כמה שאפשר. למעשה הדרך לקבלת החלטה כלכלית מושפעת בין היתר מהתרחשויות שקרו עוד לפני שהגענו לצומת קבלת ההחלטות. אירועים כאלה מכונים אירועים טרומיים (מהמילה טרם). אצל משקיעים בבורסה רואים לא פעם נטייה להמשיך ולהשקיע עוד ועוד לאחר תקופה של עליות שערים. תופעה דומה מתרחשת גם כשהמצב הפוך – משקיעים נוטים להמשיך ולמכור ניירות ערך לאחר תקופה של ירידות שערים.
הכלכלנים פרופסור ריצ’רד ת’יילר ופרופ’ שלמה בן ארצי יצרו תכנית ושמה “Save more tomorrow” שבמסגרתה גרמו לאנשים בארה”ב להבין שכדאי להם להתחיל לחסוך לפנסיה. שינוי חקיקה בקונגרס אפשר לאנשים לחתום על התחייבות עתידנית וכך לבטל את תופעת הדחיינות. כל אלה לוקחים בחשבון התנהגות רגשית של משקיעים וחוסכים, ומסייעת לרתום את ההיבטים הפחות רציונאליים של קבלת החלטות כלכליות – לטובת רווחה כלכלית גבוהה יותר.

תמיר קומיסרוב

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור בו מהווה ייעוץ מקצועי לבצע השקעות בתחום כזה או אחר.