שינוי מבני בשוק ההנפקות

במהלך שנות ה־80 וה־90 חברות רבות בארה״ב יצאו להנפקה בשלב מוקדם יחסית, לאחר שש עד תשע שנות פעילות בלבד. בועת הדוט-קום אף האיצה את התופעה, כאשר חברות טכנולוגיה צעירות נכנסו לבורסה במהירות כדי לגייס הון ולהאיץ את הצמיחה.

כיום המגמה שונה לחלוטין. הגיל החציוני של חברות חדשות בבורסה עומד על 14 שנה, מה שמעיד על שינוי מבני עמוק. חברות נשארות פרטיות זמן ארוך יותר, מגייסות הון מקרנות הון סיכון, קרנות פרייבט אקוויטי וגופי מימון חוץ-בורסאיים, ורק בשלב מאוחר יותר פונות לשוק הציבורי.

השפעת הריבית ומחזורי השוק

הגרף מצביע על תפנית משמעותית החל מ־2022, כאשר הפדרל ריזרב החל להעלות את הריבית. סביבת מימון יקרה יותר בשילוב עם תנודתיות בשוקי ההון הפכה את ההנפקה לצעד מאתגר עבור חברות צעירות וחסרות ודאות. במקומן, החברות שבוחרות לצאת לבורסה כיום הן לרוב מבוססות יותר, עם הכנסות יציבות ותזרים מזומנים מוכח.

השינוי הזה משקף דרישה גוברת מצד המשקיעים. אם בעבר ניתן היה למכור סיפור של “צמיחה בכל מחיר”, הרי שכיום השוק דורש רווחיות, קיימות עסקית ותפעולית, והוכחות ליכולת עמידה גם בתנאי מאקרו פחות ידידותיים.

המשמעות עבור המשקיעים

עבור המשקיעים, המגמה הנוכחית מציבה יתרונות לצד חסרונות. מצד אחד, כניסת חברות בוגרות לשוק מצמצמת את רמת הסיכון, שכן הן כבר הוכיחו את מודל הפעילות שלהן. מצד שני, הציבור הרחב מאבד גישה לשלב ההתחלתי שבו טמון פוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר. בעוד שבעבר ניתן היה לרכוש מניות של חברות צעירות וליהנות מתשואות חריגות, כיום הזדמנויות אלו נותרות בעיקר בידי קרנות פרטיות ומשקיעים מוסדיים.

במובן זה, עולה שאלה מהותית: האם שוק ההון הציבורי מאבד בהדרגה את מקומו כמנוע מימון מרכזי לחדשנות, לטובת הון פרטי? אם מגמה זו תימשך, ייתכן שהמשקיעים הקטנים יישארו מאחור בכל הקשור לכניסה לחברות פורצות דרך.

מבט קדימה

כל עוד סביבת הריביות נשארת גבוהה, סביר להניח שמספר ההנפקות יישאר נמוך והחברות שיגיעו לבורסה יהיו מבוססות ובוגרות יחסית. עם זאת, ירידה עתידית בריבית עשויה להחזיר את התיאבון של חברות צעירות יותר לפנות לשוק הציבורי. עד אז, שוק ההנפקות יישאר תחום שמרני יותר, המכוון למשקיעים שמעדיפים ודאות ותזרים על פני חזון וצמיחה עתידית בלבד.