ביום שישי, ה־4 ביולי 2025, הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על כוונתו להטיל מכסים חדשים על מדינות שותפות הסחר של ארה”ב, במה שנראה כמהלך חד-צדדי נוסף שצפוי להשפיע משמעותית על הכלכלה העולמית. מדובר בשיעורי מכס שינועו בין 10% ל־70% על סחורות מיובאות, אשר ייכנסו לתוקף החל מה־1 באוגוסט. המהלך נועד, לטענת טראמפ, לאזן את יחסי הסחר של ארה”ב עם מדינות שאינן משתפות פעולה “בתום לב” או שמהוות לטענתו איום על התעשייה המקומית. עבור שוקי ההון, ממשלות ויצואנים גלובליים – מדובר בצלצול השכמה כלכלי ופוליטי כאחד.

מבט כמותי: מדרגות המכס החדשות

על פי ההודעה הרשמית, טראמפ מתכנן לשלוח בין 10 ל־12 מכתבים ראשוניים למדינות שונות כבר ב־4 ביולי, כאשר כל מכתב יכלול שיעורי מכס מדויקים שיכנסו לתוקף בתוך פחות מחודש. המכסים החדשים צפויים להחליף את אלה שהוכרזו בתחילת אפריל במסגרת “יום השחרור הכלכלי”, אז נעו שיעורי המכס בין 10% ל־50%. הפעם, טראמפ הגדיל את הרף ל־70% – שיעור גבוה בצורה משמעותית ממה שארה”ב הטילה בעשורים האחרונים, אפילו במהלך מלחמות הסחר מול סין.

המכסים יוחלו ככל הנראה בצורה דיפרנציאלית – כלומר, לפי סוג הסחורה, המדינה המייצאת, ואולי גם היקף הייבוא. בפועל, הדבר צפוי ליצור מבנה של מדרגות מכס, שבו חלק מהמדינות ייפגעו באופן חמור יותר מאחרות. עסקת המכסים עם וייטנאם, שפורסמה יום קודם לכן, מהווה סימן לכך: ארה”ב תטיל 20% על סחורות מוייטנאם, אך גם 40% על סחורות שנשלחו דרכה במסגרת תיווך או ייצור עקיף – בעיקר מרכיבים סיניים.

ההשלכות על שותפות הסחר: מי על הכוונת?

המסר של טראמפ ברור: כל מדינה שאינה מצליחה להגיע להסכם סחר דו-צדדי עם ארה”ב לפני ה־9 ביולי, תתמודד עם העלאת מכסים. מדינות כמו יפן, דרום קוריאה והאיחוד האירופי עדיין במשא ומתן מתקדם, אך טרם הגיעו להסכמות רשמיות. טראמפ תקף השבוע את יפן ישירות, וטען כי עליה לשלם מכסים של 30% או יותר – מה שמעיד על סיכוי גבוה לעימות.

גם הודו מוזכרת כאפשרות להסכם קרוב, אך לא ודאית. מנגד, בריטניה ווייטנאם כבר הגיעו להסכמות עם הממשל האמריקאי. עסקת הפשרה עם סין, שהושגה מוקדם יותר השנה, כללה הסרה הדדית של מכסים מסוימים, אך לא ברור האם תשרוד את מהלך המכסים החד-צדדי החדש.

ניגוד בין כוונה לשוק: תגובות המשקיעים

למרות הרטוריקה התקיפה של טראמפ, שוקי ההון לא בהכרח מגיבים בירידה. למעשה, ההודעה על עסקת וייטנאם גררה עלייה במניות של חברות אמריקאיות שלהן מפעלים במדינה. המשקיעים תופסים את המהלך כהזדמנות להחזיר ייצור אמריקאי משווקים זרים לארה”ב, או לחלופין, כהמשך תהליך מיון בין מדינות “מועדפות” לבין מדינות “בעייתיות” – דבר שצפוי ליצור יציבות רגולטורית יחסית עבור חברות שפועלות במדינות המאושרות.

אך מאחורי המספרים מסתתרת סכנה ממשית: אם שותפות הסחר העיקריות של ארה”ב לא ימהרו להגיע להסכמות, הגל החדש של המכסים עלול לעורר תגובת נגד, מה שיוביל לגל חדש של מלחמות סחר, האטה בפעילות ייצוא וייקור של מוצרים לצרכן האמריקאי.

אסטרטגיית טראמפ: תקיפות מהירות, מו”מ איטי

מדיניות הסחר של טראמפ נשענת על עיקרון פשוט אך בוטה: לחץ חד-צדדי מיידי בניסיון לזרז תגובה דיפלומטית. מדובר בגישה הפוכה לגמרי מהמודל הרב-צדדי שאפיין את ממשלים קודמים. טראמפ אינו מסתיר את כוונתו – הוא מעדיף להכתיב מכסים מראש ולכפות על המדינות להתיישר אחר כך. “יותר פשוט לשלוח מכתב עם שיעור מכס, מאשר לנהל מו”מ אינסופי”, אמר לכתבים.

הגישה הזו נושאת עמה יתרונות פוליטיים ברורים: היא נתפסת כתקיפה, נחרצת ומשרתת את התעשייה המקומית. אך היא גם מסוכנת – חוסר הוודאות הרגולטורי, הפגיעה בהסכמים קיימים, והאפשרות לתגובה מצד מדינות גדולות כמו יפן או גרמניה, עלולים לכרסם באמון הגלובלי בארה”ב כשותפה כלכלית יציבה.

האם מדובר במהלך כלכלי או מהלך פוליטי?

העיתוי של ההכרזה – ימים ספורים לאחר חגיגות העצמאות האמריקאית – אינו מקרי. טראמפ מתכונן לקראת הבחירות הקרובות, והצגת תדמית לוחמנית כלפי חוץ ופרו-תעשייתית כלפי פנים משרתת את הבייס הפוליטי שלו. דגש על “עשיית צדק כלכלי”, הגנה על משרות ייצור אמריקאיות וצמצום גרעון הסחר – כל אלה מהווים אבני יסוד בקמפיין הבחירות שלו.

עם זאת, כלכלנים מזהירים מההשפעות ארוכות הטווח של מהלכי סחר חד-צדדיים: אם מדינות יבחרו להגיב בצעדים דומים, ארה”ב עלולה למצוא את עצמה בעמדה מבודדת, כאשר חברות אמריקאיות ייאלצו להתמודד עם מכסים גוברים גם בשווקים זרים. בנוסף, ההשפעה על המחירים המקומיים בארה”ב – כולל על מוצרי צריכה, טכנולוגיה וחומרי גלם – עשויה להוביל לעלייה באינפלציה.

ההקשר הרחב: מלחמות סחר בעידן גלובלי

מהלך המכסים החדש של טראמפ מתרחש בעידן שבו התלות ההדדית בין מדינות גבוהה מאי פעם. כלכלת שרשראות האספקה, השימוש בתת-רכיבים ממדינות רבות, ותהליכי ייצור גלובליים – כל אלה הופכים מכסים ממוקדים לאתגר מורכב במיוחד. ההבחנה בין “מוצר יפני” ל”מוצר שהורכב ביפן” אך כולל רכיבים סיניים, וייטנאמים או קוריאניים – הופכת לבלתי אפשרית כמעט.

טראמפ מתעלם במכוון מהשיח הרב-צדדי ומציע מודל שבו ארה”ב קובעת את כללי המשחק באופן עצמאי. אך בעולם של סחר גלובלי, מהלך כזה עלול לעורר תגובת שרשרת, לעכב השקעות ולהגביר את חוסר הוודאות הכלכלי – במיוחד עבור מדינות שנסמכות על יצוא לארה”ב.

מבט קדימה: האם המהלך יישא פרי?

השאלה המרכזית היא האם המהלך של טראמפ אכן יוביל לתוצאה הרצויה מבחינת ממשלו – כלומר, השגת הסכמי סחר מיטיבים עם שותפות מרכזיות. אם מדינות כמו יפן, הודו והאיחוד האירופי ייכנעו ללחץ ויחתמו על הסכמים בתוך ימים – טראמפ יוכל לטעון לניצחון. אך אם תגובת הנגד תהיה נרחבת – ייתכן שהמכסים יגררו פגיעה בכלכלה האמריקאית עצמה.

כמו כן, יש לבחון את עמדת הקונגרס והמוסדות הפיננסיים בארה”ב. אם תיגבר הביקורת מצד הלובי העסקי, ה-Fed או בתי המחוקקים, ייתכן והממשל יידרש לרכך את הצעדים או לפחות לפרט אותם באופן שקוף וברור יותר