חזון מהפכני או הצעה פרובוקטיבית

במהלך שהדהד בעולם הפוליטי והעסקי כאחד, קיריל דמיטרייב, ראש קרן ההשקעות הריבונית של רוסיה, הזמין את אילון מאסק ואת חברת The Boring Company לבנות מנהרה תת-ימית באורך 70 מייל החוצה את מצר ברינג, ומחברת בין ארצות הברית לרוסיה. דמיטרייב כינה את המיזם “מנהרת פוטין-טראמפ” ותיאר אותו כפרויקט מונומנטלי שיכול לייצג “עידן חדש של אחדות”.

לפי דבריו של דמיטרייב, עלות הבנייה המסורתית מוערכת בכ-65 מיליארד דולר, אך בזכות טכנולוגיית החפירה של מאסק, העלות עשויה, לדבריו, לרדת לכ-8 מיליארד דולר בלבד, עם זמן ביצוע של שמונה שנים. ההזמנה פורסמה זמן קצר לאחר שיחת טלפון בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לבין נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, שבמהלכה דווח כי שני המנהיגים דנו במסגרת פוטנציאלית לפתרון הסכסוך באוקראינה.

מאסק, שטרם הגיב בפומבי, מוצא את עצמו שוב בנקודת המפגש שבין גיאופוליטיקה לטכנולוגיה, ומעלה שאלות האם מדובר ביוזמת תשתית רצינית — או בפרובוקציה דיפלומטית עטופה בשאיפה הנדסית.

חלומות הנדסיים פוגשים מציאות פוליטית

הרעיון למנהרה בין חצי האי צ’וקוטקה שברוסיה לבין חצי האי סוארד שבאלסקה קיים כבר זמן רב כרעיון תיאורטי, אך לרוב נדחה כבלתי מציאותי. האתגרים הטכניים לבדם הם עצומים: טמפרטורות מתחת לאפס, תעלות אוקיינוס עמוקות, פעילות סיסמית תכופה והיעדר מוחלט של תשתיות קיימות. מומחים טוענים כי חברת החפירות של מאסק, שפעלה בעיקר בסביבות עירוניות בארצות הברית כגון לאס וגאס ולוס אנג’לס, חסרה ניסיון בתנאים קיצוניים שכאלה.

הרקורד האחרון של The Boring Company מוסיף ספקות לגבי אמינותה. החברה הואשמה במספר הפרות סביבתיות בנבדה, כולל חפירות לא מאושרות והפרות בנוגע לטיפול בפסולת. הפרויקט האחרון שלה בנאשוויל, טנסי, ספג ביקורת ציבורית על תכנון לקוי באזורים הנוטים להצפות.

בהקשר זה, ההצעה האופטימית של דמיטרייב נראית יותר כהצהרה פוליטית מאשר כהצעה הנדסית מבוססת. אנליסטים לתשתיות מציינים כי רעיון מצר ברינג — שחוזר ומופיע לעיתים בהקשרים סמליים — מתפקד יותר כמחווה גיאופוליטית של קירוב מאשר כתוכנית מעשית הניתנת לביצוע.

תת-הטקסט הדיפלומטי וההשלכות האסטרטגיות

ההצעה למנהרת “פוטין-טראמפ” נושאת משמעות פוליטית עמוקה, ומגיעה ברגע רגיש ביחסי ארצות הברית–רוסיה. היא מתרחשת במקביל לניסיונות של מקורביו של טראמפ לחדש את הדיאלוג עם מוסקבה ולבחון נתיב דיפלומטי לסיום המלחמה באוקראינה. כל קשר פוטנציאלי בין מאסק — אחד היזמים החזקים ביותר באמריקה — ליוזמות הנתמכות על ידי הקרמלין, צפוי לעמוד תחת בדיקה קפדנית מצד וושינגטון.

אינטראקציות קודמות של מאסק עם הנשיא פוטין כבר עוררו מחלוקת. לפי דיווחים, בשנת 2022 ביקש פוטין ממאסק להגביל את שירותי הלוויין Starlink בטייוואן לבקשת נשיא סין שי ג’ינפינג. במקביל, הקשרים של טסלה עם יצרנית האלומיניום הרוסית רוסאל מדגישים כיצד המסחר הגלובלי ממשיך להשתלב עם מתחים גיאופוליטיים.

עבור פוטין, העלאת רעיון המנהרה עשויה לשמש כמהלך תקשורתי אסטרטגי, שמטרתו לשדר פתיחות לפיוס דרך פרויקטים גרנדיוזיים, תוך בחינת תגובת המערב. עבור מאסק, הסיטואציה מדגישה את הקושי ההולך וגובר לנהל דיפלומטיה עסקית בעולם של פוליטיקה עולמית תנודתית.

מה צופן העתיד

לא ברור אם “מנהרת פוטין-טראמפ” אי פעם תצא לפועל — רבים מטילים ספק אם היא תתקדם מעבר לשלב הרטורי. ובכל זאת, עצם הרעיון מדגיש את השילוב ההולך ומתהדק בין עסקים, טכנולוגיה וגיאופוליטיקה. החברות של מאסק, מ-SpaceX ועד טסלה, ממלאות כבר כיום תפקידים מרכזיים בתחומי ההגנה, התחבורה והתקשורת הגלובלית — מה שהופך כל מעורבות עם מוסקבה לרגישה מבחינה דיפלומטית.

בעוד טראמפ ופוטין מתכוננים לפגישות עתידיות, משקיפים יעקבו מקרוב כדי לראות אם הצעת המנהרה תהפוך ממחווה סמלית לכלי מיקוח במשא ומתן. לעת עתה, היא משמשת תזכורת לכך שגם הרעיונות ההנדסיים הפנטסטיים ביותר יכולים להפוך לכלים במאבקי הכוח של הדיפלומטיה העולמית.