ביום שלישי פורסם מדד המחירים לצרכן בישראל ששבר שיאים של יותר מעשור עם אינפלציה שנתית של 5.2%, ובכך מתקרבת ישראל קצת יותר לאינפלציה שנרשמת בעולם המערבי (בארצות הברית היא יותר מ-8% כבר כמה חודשים).

אחת הסיבות שבישראל האינפלציה נמוכה יותר עד כה, היא שהגורם המרכזי שמניע את האינפלציה ברחבי העולם הוא מחירי האנרגיה. בישראל, לעומת זאת, מחיר הגז נשמר נמוך בזכות מתווה הגז שלא מאפשר לחברות להעלות מחירים למרות העלייה העולמית במשאב החשוב. זו ההזדמנות לבחון את הקשר בין מחירי האנרגיה לבין האינפלציה.

האינפלציה הנוכחית ברחבי העולם הונעה מכמה גורמים. ראשית מגפת הקורונה גרמה לשיבושים קשים בשרשראות האספקה ברחבי העולם מה שגורם לעליית מחירי ההובלה שמשפיעים על מחירי המוצרים וכן לקשיי ייצור חמורים שגרמו לירידה בהיצע. בנוסף לאחר המגיפה התעוררו ביקושים חזקים ברחבי העולם למוצרים רבים. השילוב של עליה בביקוש וירידה בהיצע הוא מתכון ברור לעליית מחירים. בשלב מסוים החל להתעורר מחסור באנרגיה לנוכח הביקושים המתאוששים לנסיעות וטיסות ואז גם החלה המלחמה באוקראינה שיצרה מחסור חמור בגז ונפט – כל אלו גרמו לזינוק במחירי הנפט והגז ואלו בתורם דחפו את האינפלציה בצורה משמעותית אף יותר.

חשוב להבין שמחירי האנרגיה משפיעים על האינפלציה בכמה מעגלים, וזו הסיבה שלמרות שהם דווקא ירדו בזמן האחרון האינפלציה ממשיכה לטפס בגלל עליית מחירי האנרגיה מוקדם יותר השנה. ראשית מחירי האנרגיה מהווים חלק ישיר במדדים עצמם. אם זה מחיר הדלק, הגז הביתי, החשמל ועוד. לכן עלייה באינפלציה גורמת לעלייה ישירה במדד המחירים לצרכן, כלומר לאינפלציה.

לאחר מכן ישנה השפעה מסדר גודל שני – עליה במחירי מוצרים הקשורים באופן ישיר למחירי האנרגיה וכלולים במדד – טיסות, תחבורה ציבורית או חשמל ביתי. מכאן אנו מגיעים כבר להשפעה מסדר גודל שלישי – מחירי האנרגיה משפיעים באופן עקיף על מחירי כל המוצרים, דרך גורמים אמצעיים כמו לדוגמה מחירי התובלה הימית והיבשתית. מרבית המוצרים שאנו משתמשים בהם תלויים במידה כזו או אחרת במחירי התובלה הימית. גם אם מוצר מסוים יוצר בישראל הרי שהמרכיבים שלו יובאו מחו”ל. גם אם נניח פירות מסוימים גדלו בישראל, הרי שהדשן יובא מחו”ל או הטרקטור הנדרש לטיפול בשדה או לעיתים קרובות הזרעים עצמם. בסופו של דבר האנרגיה תשפיע באופן עקיף על מחירי כל המוצרים באופן הזה דרך מחירי התובלה.

ההשפעה העקיפה לא מסתכמת במחירי התובלה. אם נחזור לדוגמה של מוצר חקלאי – הפירות, הרי שהחקלאי נדרש לאנרגיה כדי לגדל – להפעיל את הטרקטור, להביא פועלים לשלוח את התוצרת לבית האריזה וכו’. האנרגיה הרי מניעה את כל תהליך הייצור. כך הדבר גם במפעלים שנדרשים לחשמל כדי הפעיל את המכונות או לחמם את המפעל – כל הדברים הללו יבואו לידי ביטוי בסופו של דבר במחיר המוצר הסופי.

לבסוף, האנרגיה תשפיע גם דרך המשכורות וכוח העבודה. לפועל עולה יותר כסף להגיע למפעל, ההוצאות שלו על המוצרים האחרים גבוהות יותר, והוא ידרוש העלאת שכר. עליית שכר היא חלק ממה שקרוי “ספירלת השכר” – עליית המחירים גורמת לדרישה להעלאת שכר, כשהדרישה נענית ישנו יותר כסף בשוק, מה שגורם לעליה בביקוש שגורמת שוב לדרישה לעליית שכר וחוזר חלילה. כך המשק עלול להיקלע לסחרור אינפלציוני. הנקודה הזו כמובן לא קשורה רק למחירי האנרגיה אלא לאינפלציה באופן כללי, אך עליית מחירי האנרגיה מהווה גורם חשוב בתופעה.

ההשפעות העקיפות של עליית מחירי האנרגיה לא באות לידי ביטוי באופן מידי אלא נמשכות לאורך זמן ומגיעות למשק באופן הדרגתי, לעיתים אפילו לאחר שמחירי האנרגיה עצמם ירדו, כפי שאנו חווים בתקופה האחרונה. עליית רכיבי האנרגיה שבמדד משפיעים כמובן באופן מידי בעליה ובירידה במדד עצמו, אך ההשפעות העקיפות, לדוגמה, מחירי הטיסות או הנסיעה הציבורית לא מתעדכנים באופן מידי, שכן החברות לא תמיד יכולות להעלות מחירים בכל יום אלא רק באופן תקופתי. גם הירידה חזרה עם ירידת מחירי האנרגיה לוקחת זמן רב יותר, ובעיקר מתרחשת פחות, שכן המוכרים נוטים להעלות מחירים הרבה יותר ממה שהם נוטים להוריד אותם. הורדת מחירים מגיעה רק מחוסר ברירה כאשר השוק תחרותי.

כך גם בהשפעות היותר עקיפות. לוקח זמן עד שעליות המחירים מתגלגלות הלאה. לעיתים בגלל שההשפעה עצמה מגיעה באיחור, לפעמים בגלל שהיצרנים או המוכרים מחכים להזדמנות המתאימה להעלות את המחירים או שהם מעדיפים לעשות זאת בהדרגה. כך קורה שעליית מחירי הנפט בפברואר או מרץ לרמות של 120 דולר חבית עדיין גורמות לעליות מחירים באוגוסט השנה, למרות שמחיר החבית כבר מתחת ל-90 דולר. הדרך חזרה למטה תהיה קשה בהרבה.