המטבע האמריקאי נחלש משמעותית במהלך המחצית הראשונה של השנה, מגמה שמכניסה אי-ודאות לשוקי המט”ח והסחורות. הכתבה הנוכחית בוחנת את גורמי השחיקה המרכזיים – החל מהכרזות מכס ועד שינויים בציפיות הריבית – ומנתחת כיצד הדולר, למרות ירידתו המדודה, נותר עדיין חזק היסטורית מול רוב המטבעות המרכזיים בעולם. אנו מעריכים את המשמעויות לכלכלה העולמית: האם זוהי התחלה של מעבר גלובלי ל”דה-דולריזציה” או רק תיקון מחזורי לקראת המשך שליטתו כעוגן הפיננסי המרכזי.

שנים ארוכות שימש הדולר האמריקאי כעוגן הבלתי מעורער של המערכת הפיננסית הגלובלית. הוא שימש כמטבע העתודה העיקרי, מטבע הסחר בסחורות (בעיקר אנרגיה), והיה המדד המרכזי לבחינת סיכון וביטחון בשווקים. ואולם, כפי שמראים נתוני השנה האחרונה, גם חוסנו אינו חסין מתנודות. במהלך המחצית הראשונה של השנה, חווה הדולר שחיקה מודדת מול סל המטבעות המרכזיים, מהלך שהעלה שוב את שאלת מעמדו העתידי והשפעת השינוי על שוקי המניות, האג”ח והסחורות. הניתוח המלא של המגמה הנוכחית מחייב בחינה לא רק של נתוני הירידה, אלא גם הצבה של אותה ירידה בהקשר היסטורי רחב יותר, המעמיד אותה מול עשורים של דומיננטיות.

נתוני השחיקה: רקע וגורמים מחזוריים

היחלשות הדולר בשנת 2024, כפי שמצוין על ידי מוסדות פיננסיים מובילים, התרכזה בעיקרה בחציו הראשון של השנה, ובאה לידי ביטוי במדד DXY (מדד הדולר) – המודד את ערך הדולר מול סל של שישה מטבעות עולמיים מרכזיים. ירידה זו נבעה משילוב של גורמים מוניטריים, כלכליים ופוליטיים.

גורם מרכזי אחד הוא ציפיות לשינוי במדיניות הפדרל ריזרב (Fed): מרגע שהפד אותת על האטה בקצב העלאות הריבית, או אף רמז על קיצוץ עתידי, הוסר הלחץ הגדול שתמך בדולר. הדולר נתמך היסטורית על ידי “פער הריביות” – העובדה שהריבית בארה”ב הייתה גבוהה יותר מאשר בגוש האירו או יפן, מה שהפך את החזקת נכסים דולריים לאטרקטיבית יותר. ברגע שפער זה מצטמצם, הדולר נוטה להיחלש.

בנוסף, הכרזות מכס ומתחי סחר גלובליים מהווים גורם משפיע: אירועים נקודתיים כגון “הכרזות המכס ב-2 באפריל” יצרו זעזוע שפגע לא רק במניות ובאג”ח האמריקאיות, אלא גם בדולר עצמו. מכסים וצעדי סחר מגבילים מעלים את חוסר הוודאות הכלכלית, ובטווח הקצר מעוררים תגובות שוק פוגעניות.

גורם שלישי נעוץ בהתאוששות כלכלית מחוץ לארה”ב: ככל שגוש האירו או כלכלות מזרח אסיה מפגינות חוסן כלכלי יחסי או שיפור בנתוני הצמיחה, הביקוש למטבעותיהן גובר, מה שמחליש את הדולר באופן יחסי. כניסת הון מחודשת לשווקים מתעוררים גם היא מחלישה את הביקוש הדומיננטי לדולר כמטבע מפלט.

הדולר בהקשר היסטורי: חזק למרות השחיקה

במבט היסטורי, על אף שהדולר נחלש משמעותית מתחילת השנה ועד אמצעיתה, הוא עדיין נותר “חזק היסטורית מול מטבעות מרכזיים אחרים”. רמתו הנוכחית של הדולר, סביב 99.5 במדד DXY (מדד הדולר), גבוהה משמעותית מרמות השפל שנרשמו באמצע העשור הקודם או לאחר המשבר הפיננסי של 2008.

חוסן זה נובע ממעמדה המבני של הכלכלה האמריקאית. ראשית, נזילות עמוקה: שוקי ההון והחוב האמריקאיים נותרו הגדולים והנזילים ביותר בעולם, ומספקים יציבות יוצאת דופן בזמני משבר. שנית, מפלט בטוח: בעתות חוסר ודאות גלובלית (כגון מתיחות גיאופוליטית או משברים כלכליים), עדיין מתקיים מנגנון מובנה של “בריחה לאיכות”, כאשר כסף זורם לאג”ח ממשלתיות בארה”ב, מה שמגביר את הביקוש לדולר. לכן, השחיקה הנוכחית משקפת בעיקר תיקון מחזורי לאחר תקופה של התחזקות דרמטית, ולא בהכרח התמוטטות של מעמד הדולר.

משמעויות גלובליות: סחורות, אינפלציה ו”דה-דולריזציה”

לירידה בערך הדולר יש השפעות מיידיות ומרחיקות לכת על הכלכלה העולמית, במיוחד בשלושה תחומים.

תחום משמעותי הוא שוק הסחורות: רוב הסחורות, ובמיוחד נפט גולמי, מתומחרות בדולרים. כאשר ערך הדולר יורד, אותה סחורה הופכת לזולה יותר עבור מדינות המחזיקות מטבעות אחרים. משמעות הדבר היא הקלה על כלכלות תלויות יבוא-סחורות, כגון יפן ואירופה. הדבר יכול להוביל גם לעליית מחירי הסחורות הנקובים בדולר עצמו, משום שדרושים יותר דולרים לרכישת כמות נתונה של נפט או זהב.

תחום נוסף הוא אינפלציה ושוק החוב: דולר חלש יכול להקל על הלחצים הדפלאציוניים בחלקים מסוימים של העולם, אך בארה”ב הוא עלול לתרום ללחץ אינפלציוני על ידי ייקור יבוא. עבור מדינות מתפתחות, ירידה בדולר היא בדרך כלל בשורה טובה, שכן היא מקלה על נובלי החוב הדולרי שלהן.

לבסוף, קיים שיח ה”דה-דולריזציה”: חולשת הדולר מזינה את השיח הגיאופוליטי בדבר “דה-דולריזציה”, כלומר המעבר של מדינות (דוגמת מדינות BRICS) לבצע עסקאות סחר במטבעות מקומיים במקום בדולר. בעוד שהירידה הנוכחית היא מחזורית, היא מחזקת את הצורך של מדינות אלו לגוון את נכסי העתודה שלהן ולהפחית את התלות בפיקוח הפיננסי האמריקאי. עם זאת, נכון לעכשיו, אין מטבע או סל מטבעות חלופי בעל הנזילות, המוסדיות והאמון הדרושים כדי להחליף את הדולר בקנה מידה גלובלי.

סיכום ומבט לעתיד

התובנה המרכזית העולה מניתוח מגמת הדולר היא כי המטבע האמריקאי נמצא בעיצומו של תהליך נורמליזציה לאחר תקופה של עוצמה יוצאת דופן. הירידה בחצי הראשון של השנה משקפת הסתגלות ציפיות הריבית ומתיחויות סחר נקודתיות. במבט לעתיד, חוזק הדולר תלוי כעת בעיקר בפערי הצמיחה בין ארה”ב לשאר העולם: אם הכלכלה האמריקאית תמשיך להפגין חוסן עדיף על פני אירופה ואסיה, סביר להניח שהדולר ימצא שוב נקודת תמיכה משמעותית. ייתכן שנראה תנודתיות רבה יותר, ככל שמרכזי כוח כלכליים נוספים יצברו השפעה, אך המעבר לשיטה מרובת-מטבעות (Multipolar Currency System) הוא תהליך איטי, מבני וארוך טווח, ואינו אירוע המתרחש בפתאומיות. לכן, על אף השחיקה, הדולר נותר כוח דומיננטי, אך כזה שפגיע יותר לשינויי מדיניות גלובליים וציפיות כלכליות.