דנמרק פרסמה אזהרה חריגה בחריפותה כלפי ארצות הברית לאחר שהנשיא דונלד טראמפ החיה טענות שלפיהן וושינגטון ״זקוקה״ לגרינלנד מטעמי ביטחון לאומי. הדברים נאמרים בעיתוי של רגישות גיאופוליטית מוגברת, בעקבות התערבות אמריקאית בוונצואלה וחידוש הדיון על פריסת הכוח הצבאית הגלובלית של ארה״ב. מבחינת קופנהגן, השילוב בין רטוריקה לפעולות האחרונות מעורר חשש כי הנחות יסוד ארוכות שנים לגבי ריבונות טריטוריאלית וגבולות בריתות עומדות למבחן.

ערכה האסטרטגי של גרינלנד חוזר למוקד

גרינלנד, טריטוריה אוטונומית למחצה במסגרת ממלכת דנמרק, נושאת מזה זמן רב חשיבות אסטרטגית בשל מיקומה בין צפון אמריקה לאירופה ובקרבתה לאזור הארקטי. ככל ששינויי האקלים מאיצים את הפשרת הקרח ופותחים נתיבי שיט חדשים, הרלוונטיות הגיאופוליטית של האי גדלה. דבריו המחודשים של טראמפ, שלפיהם ארה״ב נדרשת לגרינלנד ״לצורכי הגנה״, הציתו מחדש דיון שרבים מבכירי אירופה סברו כי נסגר לאחר הצעתו הקודמת לרכוש את הטריטוריה במהלך כהונתו הראשונה.

מנקודת מבטה של דנמרק, הבעיה אינה חשיבותה של גרינלנד אלא הרמיזה שריבונות יכולה להיות נתונה למשא ומתן. ראש הממשלה מטה פרדריקסן הגיבה בתקיפות, והצהירה כי לארה״ב ״אין כל זכות לספח״ חלק כלשהו מהממלכה הדנית. דבריה מדגישים אי־נחת אירופית גוברת ממה שיש הרואים כגישה אמריקאית עסקתית וחד־צדדית יותר לנכסים אסטרטגיים.

פוליטיקת בריתות ותפקידה של נאט״ו

פרדריקסן הדגישה כי דנמרק וגרינלנד הן חברות בארגון האמנה הצפון־אטלנטית, וכפופות למעטפת ההגנה הקולקטיבית של נאט״ו. היא ציינה גם הסכם הגנה קיים שכבר מעניק לארה״ב גישה נרחבת לגרינלנד, כולל מתקנים צבאיים וזכויות תפעוליות. מנקודת מבטה של קופנהגן, הסדרים אלה מערערים כל טענה שלפיה האינטרסים הביטחוניים האמריקאיים מוגבלים.

החשש פחות נוגע לפעולה צבאית מיידית ויותר לשאלת התקדים. אם שותפות לברית יתחילו להצהיר בפומבי על תביעות ביחס לטריטוריות של אחרות, הדבר עלול לשחוק את האמון בתוך נאט״ו — בעיתוי שבו האחדות כבר נתונה ללחץ בשל עימותים באוקראינה, במזרח התיכון, וכעת גם באמריקה הלטינית.

ונצואלה מטילה צל ארוך

החלטתו האחרונה של טראמפ לעצור את נשיא ונצואלה ניקולס מדורו ולהצהיר על כוונות אמריקאיות לפקח על המעבר השלטוני במדינה, הגבירה את החרדה בבירות אירופה. אף שהמצבים שונים, גורמים דנים חוששים כי שפה תקיפה בנוגע לגרינלנד, בצירוף פעולה ממשית בזירה אחרת, עשויה לאותת על נכונות רחבה יותר לעצב מחדש נורמות גיאופוליטיות באמצעות כוח או כפייה.

תפיסה זו מהדהדת גם בגרינלנד עצמה. ראש הממשלה ינס־פרדריק נילסן תיאר דימויים המקושרים לארה״ב המרמזים על שליטה קרובה כ״חסרי כבוד״, תוך הדגשה שגרינלנד נותרת חברה דמוקרטית המעוגנת במשפט הבינלאומי. תגובתו משקפת איזון עדין: דחיית לחץ חיצוני מבלי להסלים מתחים עם שותף ביטחוני מרכזי.

סמליות, שווקים ויציבות גלובלית

מעבר לדיפלומטיה, לרטוריקה מסוג זה יש השלכות רחבות יותר. משקיעים וקובעי מדיניות מתמחרים יותר ויותר אי־ודאות גיאופוליטית בשווקי האנרגיה, בפיתוח משאבים ארקטיים ובהוצאות ביטחון. כל רמיזה לאי־יציבות בממשל הארקטי עלולה לסבך החלטות השקעה ארוכות טווח בתחומי השיט, הכרייה והתשתיות ברחבי האזור.

בהסתכלות קדימה, פרשת גרינלנד עשויה להפוך למבחן מוקדם לאופן שבו בנות בריתה של ארה״ב יגיבו למדיניות חוץ אמריקאית אסרטיבית יותר בשנת 2026. השאלה אם וושינגטון תבהיר את עמדתה או תמשיך להישען על עמימות אסטרטגית תשפיע לא רק על היחסים הטרנס־אטלנטיים, אלא גם על האמון בסדר הבין־לאומי מבוסס הכללים שתמך ביציבות הגלובלית במשך עשורים.