חלק הולך וגדל מהאמריקנים המבוגרים נכנסים לגיל הפרישה עם עושר משמעותי — אך רובם עדיין מהססים לספר לילדיהם הבוגרים מה הם עתידים לרשת. ההיסוס הזה, שמושרש מזה שנים בתרבות הפיננסית האמריקנית, מתנגש כיום עם מציאות של העברת העושר הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית. על פי סקר Family and Finance 2025 של פידליטי אינבסטמנטס, 68% מההורים בני 55 ומעלה המחזיקים בלפחות 500 אלף דולר בנכסים נזילים לא דנו בפרטי הירושה עם ילדיהם. עבור יועצים רבים, השתיקה הזו יוצרת סיכונים משמעותיים — במיוחד כאשר מבנה העושר המשפחתי מורכב יותר והציפיות רגישות יותר.

הססנות שמושרשת בפחד ובדינמיקה משפחתית

יועצים מסבירים כי הסיבה העיקרית להימנעות משיחות על ירושה היא רגשית — לא פיננסית. רבים חוששים שהנושא ידכא מוטיבציה אצל הילדים, ייצור תחושת זכאות, או יחשוף מתחים משפחתיים ותיקים. אחרים פשוט אינם אוהבים לדבר על כסף כלל, מסביר המתכנן הפיננסי מיטשל קראוס מ-Capital Intelligence Associates. עם זאת, מומחים מסכימים כי הסתרת המידע גורמת לעיתים קרובות לבעיות גדולות בהרבה לאחר פטירת ההורים — כאשר היורשים צריכים להתמודד גם עם אבל וגם עם מורכבות לוגיסטית.

נקודת מתח מרכזית מתעוררת כאשר הירושה אינה שווה. יועצים מציינים שאפילו חלוקות שנראות מוצדקות — כמו תמיכה בילד עם צרכים רפואיים גבוהים או הכרה בילד שסיפק טיפול — עלולות להפוך לנקודות מחלוקת אם לא מדברים עליהן מראש. “כשמוסברים השיקולים שמאחורי ההחלטה, הילדים הבוגרים כמעט תמיד מגיבים טוב יותר,” אומר קראוס. ללא הסבר כזה, סכסוכים נוטים להתפרץ מאוחר מדי — כשכבר אי אפשר להסביר.

היקף העברת העושר ההיסטורית מעלה את הרף

היקפה של העברת העושר המתקרבת הופך את התקשורת המשפחתית לחשובה יותר מאי פעם. על פי Cerulli Associates, בני דור הבייבי־בומרס והדורות שמעליהם צפויים להעביר 124 טריליון דולר בין 2024 ל-2048. כ-105 טריליון מתוכם צפויים לעבור ישירות ליורשים. יותר ממחצית מהעושר יגיע ממשקי בית בעלי 5 מיליון דולר או יותר בנכסים נזילים — משפחות בעלות מורכבות פיננסית גבוהה הכוללת נאמנויות, נכסים, תיקי השקעות ותכניות פילנתרופיות.

אולם, למרות ש-95% מהילדים הבוגרים אומרים שהם מוכנים לנהל עושר שיירש, רבע מההורים אינם מסכימים איתם — פער שעשוי להקשות על קבלת החלטות פיננסיות בעתיד.

כמה באמת ההורים צריכים לשתף?

מומחים אינם ממליצים למסור לילדים גיליונות נתונים מפורטים. במקום זאת, יועצים מעודדים משפחות להסביר את מבנה תכנית העיזבון — מי מקבל איזה חלק, מי מחזיק בייפוי כוח, היכן שמורים המסמכים, ואילו אנשי מקצוע יש לפנות אליהם. “אין חובה לחשוף מספרים מדויקים,” אומר קיי. סי. סמית מ-Henssler Financial. “מה שחשוב הוא בהירות לגבי המסגרת.”

עם זאת, יש יוצאים מן הכלל. כאשר ההורים עדיין תומכים כלכלית בילד בוגר, שיחה על ירושה עתידית עלולה לחזק תלות, מזהיר היועץ דיוויד קוזלובסקי. במקרים כאלה, עדיף להתמקד קודם ביצירת עצמאות לפני גילוי פרטים.

יועצים גם מזכירים כי המספרים של היום אינם משקפים בהכרח את המציאות בעוד עשור או שניים. השווקים משתנים, צרכים רפואיים מתפתחים, ותוחלת החיים ממשיכה לעלות. משום כך, טווחים כלליים או הסברים יחסיים הם לעיתים הגישה המתאימה ביותר.

מבט קדימה

בעוד האמריקנים מתקרבים להעברת עושר בין־דורית חסרת תקדים, השיחה בין גמלאים לילדיהם הבוגרים הופכת לחלק חיוני בתכנון עיזבון אחראי. אף שאין צורך לחשוף מספרים מדויקים, יועצים מדגישים כי שקיפות לגבי הכוונות והמבנה יכולה למנוע אי-הבנות, להפחית מתחים רגשיים ולוודא שהנכסים ישמשו את מטרתם. בעידן המאופיין בשינויים דמוגרפיים ומורכבות פיננסית גוברת, משפחות שמתקשרות מוקדם עשויות לשמור לא רק על העושר — אלא גם על הקשרים המשפחתיים.