השאלה האם הבינה המלאכותית נכנסה לטריטוריה של בועה פיננסית שלטה בשיח בעמק הסיליקון ובוול סטריט לאורך חלק גדול מהשנה האחרונה. רק כעת, עם זאת, הדיון הזה מתחיל לצבור תאוצה אמיתית בוושינגטון, שם מחוקקים מתחילים להתמודד עם הסיכונים הכלכליים הנובעים מזרימות הון עצומות לתשתיות AI, מרכזי נתונים ונרטיבים ספקולטיביים של צמיחה הקשורים לטכנולוגיה.

העיכוב בולט. בעוד משקיעים ומנהלים בכירים מתווכחים כבר חודשים על תמחור ועל קיימות, קובעי המדיניות עדיין מגבשים את עמדותיהם—לעיתים בזהירות רבה—בשאלה האם פריחת ה-AI מייצגת חדשנות טרנספורמטיבית או מחזור מוכר של השקעת יתר שעלול להדהד בכלכלה הרחבה.

מחרדת טכנולוגיה למודעות פוליטית

הדיון בבועת ה-AI התחדד בקיץ שעבר לאחר שמנכ״ל OpenAI, סם אלטמן, הזהיר כי התלהבות המשקיעים ייתכן והקדימה את המציאות. במהרה החלו השוואות לעידן הדוט-קום של סוף שנות ה-90, כאשר מבקרים הצביעו על דפוסי הוצאות מעגליים בין ענקיות הטכנולוגיה ועל היקף ההון העצום המוזרם ליכולות חישוב עבור AI. חששות אלו קיבלו חיזוק מתנודתיות בשוקי מניות הטכנולוגיה הגדולות, שהעמיקה את הפחד כי הציפיות מקדימות את הרווחיות בטווח הקצר.

בגבעת הקפיטול, התגובות היו מאופקות יחסית. מחוקקים המייצגים מחוזות עתירי טכנולוגיה, כמו חבר הקונגרס רו קאנה, הודו בגלוי באי-הוודאות סביב תמחור ה-AI. גם בקרב סנאטורים העוקבים מקרוב אחר התחום, קיימת הכרה בכך שהתעשייה עצמה אינה מאוחדת בשאלה האם אכן קיימת בועה.

סיכון ריכוזיות והשלכות מקרו-כלכליות

ישנם מחוקקים שפחות מתמקדים בתווית ויותר בסיכון המערכתי. הסנאטורית אליזבת וורן הזהירה כי ריכוז הפעילות הכלכלית במניות הקשורות ל-AI הופך את הכלכלה כולה לפגיעה יותר. אם תתרחש תיקון חד בתמחורים, ההשלכות צפויות לחרוג מעבר למניות הטכנולוגיה ולהשפיע על תעסוקה, פנסיות ואמון הצרכנים.

הרטוריקה החריפה ביותר הגיעה מחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שתיארה את הסביבה הנוכחית כ״בועה כלכלית עצומה״ עם הדים למשבר הפיננסי של 2008. דבריה משקפים דאגה גוברת בקרב פרוגרסיבים כי השקעות AI בלתי מרוסנות עלולות ליצור סיכון מוסרי, במיוחד אם הפסדים עתידיים ייספגו לבסוף באמצעות התערבות ממשלתית.

דחיפה לדה-רגולציה מול חששות מבועה

הדיון המתפתח מתקיים על רקע מהלכי מדיניות ידידותיים לתעשייה. הנשיא דונלד טראמפ מיעט להתייחס לחששות מבועה, תוך קידום אג׳נדה שמטרתה לצמצם רגולציה מדינתית על AI. רפובליקנים כמו הסנאטור טד קרוז טוענים כי ריסון רגולטורי הכרחי כדי לשמור על יתרון התחרות של ארה״ב מול סין, גם אם חוסר ודאות כלכלית מלווה את קצב השינוי הטכנולוגי המהיר.

עמדה זו אינה חפה מאתגרים. קבוצת מחוקקים בראשות חבר הקונגרס ביל פוסטר פנתה רשמית למשרד האוצר בבקשה לבחון סיכונים מערכתיים הקשורים להשקעות ב-AI, מה שמאותת על צעדים ראשונים להתייחס לתחום כמקור פוטנציאלי לחוסר יציבות פיננסית—ולא רק כהצלחה מונעת צמיחה.

מעבר לתמחור: השלכות חברתיות ושוק העבודה

עבור אחרים, שאלת הבועה משנית להשפעת ה-AI על עובדים וצרכנים. הסנאטור ג׳וש האולי טען כי גם פריחת AI בת-קיימא עלולה לגבות מחירים חברתיים בדמות אובדן משרות, ניצול נתונים ומניפולציה התנהגותית. מסגור זה מרמז כי תגובתה העתידית של וושינגטון תושפע פחות מתזמון השוק ויותר מלחץ פוליטי הקשור לאי-שוויון ולשיבוש בשוק העבודה.

במבט קדימה, הדיון בבועת ה-AI צפוי להתעצם ככל שהשקעות ההון יואצו ב-2026 וציפיות הרווח יעמדו למבחן. השאלה האם וושינגטון תפנה לפיקוח יזום או תישאר ממוקדת בתחרות גיאופוליטית תעצב לא רק את מסלול ההשקעות ב-AI, אלא גם את חוסנה של הכלכלה הרחבה אם הבום יתחיל להיסדק.