משרד ההגנה של ארצות הברית נוקט תפקיד ישיר וחריג במיוחד בבסיס התעשייה הביטחונית, ומתחייב להשקעה של מיליארד דולר בפעילות מנועי הרקטות של חברת L3Harris Technologies. ההשקעה, הבנויה כנייר ערך להמרה בגיבוי ממשלתי, נועדה להבטיח ייצור של רכיבי טילים קריטיים המשמשים במערכות כגון מיירטי פטריוט וטילי שיוט טומהוק. המהלך, המגיע על רקע החרפת מתחים גיאופוליטיים וצווארי בקבוק מתמשכים בייצור, מסמן מעבר מרכש מסורתי להשתתפות הונית פעילה.

מדוע מנועי רקטות הפכו לצוואר בקבוק אסטרטגי

מנועי רקטות נמצאים בלב מערכות הטילים המודרניות, אך כושר הייצור מתקשה להדביק את העלייה בביקוש הגלובלי. מאגרי הטילים של ארצות הברית נשחקו בשל התחייבויות לסיוע צבאי ומחזורי חידוש מלאים, בעוד זמני האספקה בייצור נותרו ארוכים. חטיבת Missile Solutions של L3Harris מייצרת מערכות הנעה לפלטפורמות הכוללות פטריוט, THAAD, טומהוק וגרסאות שונות של Standard Missile — מה שהופך אותה לספק מרכזי בתכנון הביטחוני של ארצות הברית ובעלות בריתה.

ההשקעה של הפנטגון מבטיחה למעשה תפוקה לפעילות זו בתקופה שבה חוזים מסורתיים לא הצליחו להאיץ את קצב האספקה דיו. העסקה מגיעה לאחר ביקורת פומבית מצד הנשיא דונלד טראמפ על קצב ייצור הנשק האיטי, ומדגישה כיצד סדרי עדיפויות של ביטחון לאומי מתנגשים יותר ויותר במגבלות תעשייתיות שמוכתבות על ידי השוק.

מבנה עסקה חריג במיוחד

על פי ההסכם, L3Harris תפצל את פעילות מנועי הרקטות שלה לחברה נפרדת שתירשם למסחר, כאשר ההנפקה צפויה במחצית השנייה של 2026. ההשקעה של ממשלת ארצות הברית בהיקף של מיליארד דולר תתבצע תחילה כנייר ערך להמרה, אשר יומר אוטומטית למניות רגילות במועד ההנפקה. L3Harris תשמור על בעלות רוב ושליטה תפעולית.

מבנה כזה נדיר בענף הביטחוני. אף שוושינגטון נטלה בעבר אחזקות הוניות — הבולטת שבהן אחזקה של 10% באינטל — זו הפעם הראשונה שבה הפנטגון משקיע ישירות בספק נשק ליבה. המהלך משקף את אסטרטגיית השינוי ברכש של משרד ההגנה ואת יוזמת “Go Direct-to-Supplier”, שמטרתן להפחית עלויות ולהבטיח קיבולת באמצעות עקיפת שכבות תיווך.

יתרונות אסטרטגיים מול סיכונים פוליטיים ושוקיים

מבחינה אסטרטגית, העסקה מספקת בהירות ויציבות. הממשלה מבטיחה אספקה, L3Harris זוכה לביקוש מובטח ולתמיכה הונית, והאקוסיסטם הרחב של תחום הטילים נהנה מהגדלה צפויה ויציבה של הייצור. הפנטגון חיזק גישה זו גם באמצעות חתימה על הסכם נפרד לשבע שנים עם לוקהיד מרטין, שמטרתו להעלות את תפוקת טילי Patriot PAC-3 ל־2,000 יחידות בשנה.

עם זאת, ההסדר מעלה שאלות לא נוחות. בהחזיקה אחזקת הון בחברה המתחרה באופן שגרתי על חוזי ביטחון, ממשלת ארצות הברית מסתכנת בהאשמות של העדפה ופגיעה בתחרות הוגנת. קבלנים מתחרים עשויים לערער על התקדים, ומחוקקים עלולים לבחון האם ניטרליות השוק נפגעת.

על מה משקיעים וקובעי מדיניות צריכים לעקוב

בהמשך הדרך, ההנפקה המתוכננת עשויה לאפשר לממשלה להפיק רווח מהאחזקה שלה, בדומה לתגובה החיובית של השווקים לאחר ההשקעה באינטל. במבט רחב יותר, עסקה זו עשויה להפוך לתבנית לאבטחת שרשראות אספקה קריטיות נוספות בתחום הביטחון והתעשייה. הסיכון המרכזי הוא האם שותפויות מסוג זה יישארו פתרונות ממוקדים — או יהפכו למודל פוליטי שישנה את הדינמיקה התחרותית ברחבי התאגידים האמריקאיים.