עבור בעלי הון רבים בישראל, ניהול הכסף “כאן” מרגיש טבעי. זה מוכר, נגיש, דובר את השפה ומחובר לסביבה העסקית המקומית. אך דווקא התחושה הזו – של נוחות ושליטה – היא לעיתים הגורם המרכזי לחוסר שקט. לא משום שישראל אינה כלכלה חזקה, אלא משום שתלות יתר בגיאוגרפיה אחת יוצרת סיכון אסטרטגי, גם כאשר הכול נראה יציב.

בעלי הון ברחבי העולם אינם בוחנים את ההון שלהם דרך פריזמה של נאמנות או זהות, אלא דרך עקרונות של ניהול סיכונים. השאלה איננה “האם המקום בטוח”, אלא “מה קורה אם התנאים משתנים”. שינוי רגולטורי, תנודתיות גיאופוליטית, או אפילו שינוי במערכת הבנקאית המקומית – כל אחד מאלה לבדו אינו בהכרח בעיה. הצטברותם, כאשר כל ההון מרוכז באותה מערכת, כבר הופכת לשיקול מהותי.

חשוב להדגיש: פיזור גיאוגרפי אינו ביטוי לחוסר אמון. הוא ביטוי להבנה מערכתית. כפי שלא בונים תיק השקעות מנייר ערך אחד בלבד, כך גם לא בונים מבנה הון הנשען על מדינה אחת, מערכת בנקאית אחת וסט חוקים אחד. בעלי הון שמבינים זאת אינם פועלים מתוך פחד, אלא מתוך אחריות.

כאן נכנסת לתמונה הבנקאות השוויצרית – לא כתחליף לישראל, אלא כשכבה משלימה. שוויץ נתפסת בעיני בעלי הון גלובליים כעוגן ניטרלי: מערכת שאינה תלויה במחזורי רגשות מקומיים, שאינה מגיבה בתזזיתיות, ושמתנהלת מתוך מסורת של יציבות והמשכיות. זו אינה שאלה של “לעבור”, אלא של “לא להיות תלוי”.

אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות להצדיק מהלך כזה באמצעות טיעונים טכניים: מוצרים, תנאים או יתרונות נקודתיים. בפועל, המניע העמוק הוא אחר לחלוטין. מדובר בצורך בשקט נפשי. בידיעה שגם אם המציאות המקומית משתנה – ההון אינו חשוף כולו לאותו שינוי. זהו שיקול פסיכולוגי לא פחות מפיננסי.

דווקא בעלי הון עם פעילות עסקית משמעותית בישראל נוטים להרגיש את המתח הזה בעוצמה רבה יותר. ככל שהפעילות המקומית עמוקה יותר, כך גובר הצורך לייצר איזון מחוץ לה. לא כדי “לברוח”, אלא כדי לנהל נכון. שוויץ, בהקשר זה, מציעה מסגרת חשיבה שמאפשרת להפריד בין העסק לבין שכבת ההון, בין היומיום לבין הארוך־טווח.

עם זאת, לא כל פיזור הוא פיזור חכם. פתיחת חשבון נוספת, ללא אסטרטגיה ברורה וללא חיבור למבנה ההון הכולל, עלולה להפוך לעוד נקודת חיכוך במקום לפתרון. פיזור אמיתי מתחיל בהבנה של התמונה הגדולה: מהו תפקידו של כל רכיב, ואיך הם עובדים יחד.

ב-SKN אנו ניגשים לשאלת הפיזור לא כבחירה בינארית, אלא כתהליך תכנוני. המטרה אינה להוציא הון מישראל, אלא לבחון האם ריכוזיות קיימת יוצרת סיכון מיותר, ואם כן – כיצד ניתן לאזן אותה בצורה שקטה, מדויקת ומתאימה לפרופיל הלקוח.

בדיקת התאמה ראשונית מאפשרת לבחון האם מבנה ההון הקיים נשען יתר על המידה על גיאוגרפיה אחת, והאם שילוב של בנקאות שוויצרית עשוי לתרום ליציבות ולשקט הנפשי של בעל ההון – מבלי לבצע שום צעד אופרטיבי בשלב זה.