שווקי הנפט העולמיים עומדים בפני תקופה ממושכת של עודף היצע, שעשויה להימשך עמוק אל תוך 2026, לפי אנליסטים ובכירי תעשיית האנרגיה. עם זאת, תפנית חדשה — הסנקציות המפתיעות של וושינגטון על יצרניות הנפט הגדולות ברוסיה — משנה את תחזיות השוק, ומרמזת שהעודף לא יתנפח כפי שחששו תחילה.

עתיד השוק תלוי כעת בשאלה אם היצרנים והרוכשים יצליחו להתאים את התנהגותם במהירות מספקת כדי למנוע ממחירים לצנוח מתחת לרמות שנחשבות בנות־קיימא עבור תעשיית האנרגיה העולמית. נכון לעכשיו, עודף של כמעט שני מיליון חביות ביום עלול להכפיל את עצמו עד 2026, אלא אם זעזועים גיאופוליטיים או מהלכים מדיניים יצמצמו את ההפקה או יעודדו אגירה.

עודף איטי אך מתמשך

מחירי הבסיס משקפים את חוסר האיזון המתמשך בשוק. נפט ברנט ירד בכ-13% מתחילת השנה ונע סביב 64 דולר לחבית, בעוד ש־West Texas Intermediate נסחר סביב 60 דולר — ירידה של 14%. עם זאת, שני המדדים נעים כמעט ללא שינוי זה חודשים, מה שמעיד שסוחרים עדיין אינם בטוחים אם העודף הנוכחי הוא תנודה זמנית או חוסר איזון מבני עמוק יותר.

סוכנות האנרגיה הבין־לאומית (IEA) הזהירה כי העודף עלול להגיע ל-4 מיליון חביות ביום עד 2026, אם מדינות OPEC+ ישמרו על קצב הייצור הנוכחי. הקבוצה העלתה את מכסותיה במשך שישה חודשים רצופים — תוספת של 137 אלף חביות ביום לאחרונה — ומציפה שוק שכבר רווי.

“גל של נפט מציף כעת את השוק, וצריך למצוא לו יעד,” אמר ג׳ים ברקהרד, סגן נשיא לשווקי נפט ב-S&P Global. “מבחינה בסיסית הכול נראה יציב, אבל המלאים ממשיכים לעלות.”

כ-1.4 מיליארד חביות נפט מוחזקות כיום באחסון ימי — הרמה הגבוהה ביותר זה עשור. חלק גדול מהמלאי נבלע על-ידי מאגרי החירום האסטרטגיים של סין, בעוד הודו ורוכשים מהמזרח התיכון ממשיכים לנצל את ההנחות על נפט רוסי. עם זאת, אנליסטים מזהירים שהביקוש הזה עלול להיחלש כאשר קיבולת האחסון תתמלא והסיכונים במסחר יגברו.

הסנקציות על רוסיה משנות את המשוואה

הסנקציות שהטיל משרד האוצר האמריקאי בשבוע שעבר על שתי חברות הנפט הגדולות ברוסיה — מהלך שנועד להגביל את רכישות הנפט הרוסי ברחבי העולם — הוסיפו משתנה חדש למשוואת ההיצע. אם יאכפו במלואן, צעדים אלה עשויים להסיר עד 1.5 מיליון חביות ביום מהשוק העולמי, די כדי לצמצם את העודף החזוי ולהעלות זמנית את מחירי ברנט מעל 80 דולר לחבית.

אך רמת האכיפה נותרת בלתי ודאית. “לא שרוסיה לא תנסה לייצא את הנפט שלה,” אמרו ב-Rystad Energy, “אלא שפחות חברות יהיו מוכנות לקחת את הסיכון לקנות אותו.” אפקט ההרתעה — קנסות או הרחקה מהמערכת הפיננסית האמריקאית — עלול לגרום לחלק מבתי הזיקוק באסיה, במיוחד בהודו, להפחית יבוא.

השווקים כבר חוו תרחיש דומה: כאשר הנשיא טראמפ הטיל סנקציות על יצוא הנפט של איראן בשנת 2018, המחירים זינקו זמנית ל-86 דולר לחבית אך קרסו ל-50 לאחר שהוענקו פטורים לקונים מרכזיים. אנליסטים מזהירים שתסריט דומה עלול להתרחש אם משרד האוצר ירכך את האכיפה כדי להימנע מלחצים אינפלציוניים בארה״ב.

פחד לעומת יסודות השוק

ב-Goldman Sachs מעריכים כי בתרחיש סנקציות מתון, ההיצע העולמי יירד ב-500 אלף עד 600 אלף חביות ביום, מה שיוריד את המחירים בעוד 15% נוספים — לטווח של 52 עד 56 דולר ל-WTI ול-Brent. לעומת זאת, תרחיש מחמיר יותר עשוי להשאיר את ברנט בטווח של 70–80 דולר גם בשנה הבאה.

נקודת האיזון של התעשייה מספקת מדד נוסף. לפי סקר של הבנק הפדרלי של קנזס סיטי, מפיקי הנפט בארה״ב זקוקים למחיר של כ-63 דולר לחבית כדי להישאר רווחיים, וכ-78 דולר כדי להצדיק השקעות חדשות בקידוחים. WTI לא נגע ברף העליון מאז ינואר, מה שמותיר את מפיקי השייל זהירים לנוכח גידול המלאים.

“היסודות נראים יציבים כלפי חוץ,” אמר ברקהרד. “אך עומק העודף תלוי לא פחות בפחד — בסנקציות, בגיאופוליטיקה ובתפיסת הסיכון — מאשר בכמות החביות בפועל.”

איזון עדין לפנינו

נכון לעכשיו, שוק הנפט נותר במצב ביניים: בעודף היצע, אך נתמך באי-ודאות פוליטית ובביקוש יציב מאסיה. עודף קל עשוי לייצב את המחירים, אך עודף ממושך ממשיך לאיים על רווחיות היצרנים. אם OPEC+ תסרב להאט את הייצור או אם הסנקציות יאבדו את השפעתן, המחירים עלולים לבחון שפל חדש לפני שהשוק יחזור לשיווי משקל.

בסופו של דבר, כפי שסיכם אחד האנליסטים, “סיפורה של תעשיית הנפט עד 2026 ייקבע לפי המאבק בין פחד ליסודות — ובאיזה מהם יבחרו היצרנים לתת לנצח.”