הפעילות התעשייתית במדינות הייצור המרכזיות באסיה נחלשה באוקטובר, מה שמצביע על כך שמכסים חדשים של ארה”ב והיחלשות הביקוש האמריקאי מכבידים משמעותית על ההזמנות והצמיחה האזורית. עם ירידה בנפחי היצוא וצניחה בהזמנות חדשות, ההאטה מאיימת להתפשט לאורך שרשראות האספקה העולמיות ולערער את ההנחות של המשקיעים לגבי ההתאוששות בכלכלות מבוססות יצוא.

האטה תעשייתית ברחבי אסיה

בדרום קוריאה, מדד ה-PMI של S&P Global לייצור ירד ל-49.4 באוקטובר, לעומת 50.7 בספטמבר – מתחת לרף 50 המפריד בין התרחבות להתכווצות. ההזמנות החדשות ליצוא ירדו ל-47.6, מה שמעיד כיצד חולשת השוק האמריקאי ולחצי המכסים מתורגמים לירידה בפעילות. במקביל, המדד הרשמי של סין הצביע על התכווצות זה החודש השביעי ברציפות, מה שמדגיש כי גם עם התקדמות מסוימת בהפוגת הסחר, עדיין קיימים אתגרים מבניים. ההזמנות החדשות והתפוקה בשתי המדינות ירדו, מה שמצביע על חולשה בביקוש החיצוני יותר מאשר בבעיות מקומיות בלבד.

השפעת המכסים וצניחת ההזמנות ליצוא

גל המכסים שהטילה ארה”ב על סחורות מאסיה – בתחומים כמו חלקי רכב, אלקטרוניקה וחומרי גלם – החריף את הלחץ על מרכזי היצוא האסיאתיים. היצוא של סין לארה”ב ירד ב-27% בחודש ספטמבר בהשוואה לשנה הקודמת, למרות עלייה של 6.1% ביצוא העולמי הכולל. חברות רבות באסיה מצפות להשפעות שליליות במהלך 6 עד 12 החודשים הקרובים, במיוחד בדרום קוריאה, שם כ-60% מהחברות הגדולות מעריכות כי המכסים יגרמו לשיבושים. באיזור ASEAN הרחב יותר, שיעורי הפגיעה נעים בין 19% ל-49%. ספרי ההזמנות ליצוא במדינות אלו מתדלדלים, מה שמעיד כי ההשפעה תורגש תחילה בירידה בהזמנות עתידיות ובהאטה בייצור, ולא דווקא בירידה מיידית במשלוחים – סיכון מדורג אך משמעותי לשרשראות האספקה הגלובליות.

השלכות אסטרטגיות והשפעות על השווקי

עבור משקיעים מוסדיים ומתוחכמים, הירידה בנתוני הייצור באסיה משדרת שלושה סיכונים מרכזיים הקשורים זה בזה: ירידה ברווחיות של חברות מבוססות יצוא, לחצי אינפלציה כתוצאה מהסטת מקורות אספקה, ומתח פיננסי או מטבעי בכלכלות ממונפות. משקיעים ברחבי העולם – כולל בישראל – צריכים לשים לב לכך שמערכת היצוא ההייטקית של ישראל חשופה לחולשה בשווקי הקצה באסיה, במיוחד בתחומי השבבים והרכיבים. בנוסף, עם האטה בייצור העולמי, עשויה להיחלש הביקוש לשירותי שרשרת האספקה שישראל מספקת לאזור. מצד שני, חלק מהחברות מאיצות את אסטרטגיות ה-“China +1” שלהן ומעבירות ייצור לוייטנאם, אינדונזיה או הודו – תהליך הכרוך בזמן ועלויות. בינתיים, מחירי נכסים הקשורים למחזור היצוא האסיאתי (מניות, מטבעות, אג”ח קונצרניות) עלולים לשקף ציפיות לצמיחה מתונה יותר.

בהסתכלות קדימה, המשקיעים יעקבו אחר שלושה מדדים עיקריים: האם מדדי ה-PMI באסיה יתייצבו מעל 50, מה תהיה מגמת היבוא בארה”ב, וכיצד יתבצעו השינויים במקורות שרשראות האספקה בעקבות המכסים. בין הסיכונים – העמקת ההאטה התעשייתית, עלייה באינפלציית תשומות, ופיחות נוסף במטבעות של כלכלות מוטות יצוא. מנגד, עשויות להיווצר הזדמנויות בקרב חברות המספקות פתרונות עמידות בשרשרת האספקה או נהנות ממגמת “השבה אזורית” של הייצור. מעקב צמוד אחר נתונים כלכליים, צעדי מדיניות ופרסומי חברות יהווה מפתח להבנת התפתחות ההאטה באסיה והשלכותיה על השווקי הגלובליים.