גרינלנד שבה למרכז הבמה הגיאופוליטית העולמית לאחר שהנשיא דונלד טראמפ חידש את טענותיו כי ארצות הברית זקוקה לשליטה באי הארקטי מטעמי ביטחון לאומי. דבריו, שנאמרו ימים ספורים לאחר מבצע צבאי אמריקאי דרמטי בוונצואלה, ערערו את ביטחונם של בעלות ברית אירופיות והעלו שאלות יסוד בנוגע להגנת הארקטי, תחרות על משאבים ועתיד הסדרי הביטחון הטרנס־אטלנטיים.

הטיעון של טראמפ נשען על מיקומה הגיאוגרפי של גרינלנד. הטריטוריה העצומה והדלילה באוכלוסייה, שהיא חלק מממלכת דנמרק, ממוקמת בין צפון אמריקה לרוסיה בנקודה שבה אינטרסים צבאיים, מסחריים וטכנולוגיים מצטלבים יותר ויותר. ככל שהמסה הקרחונית מצטמצמת והיריבות בין המעצמות גוברת, הארקטי עובר מתיאטרון שולי לזירה אסטרטגית מרכזית.

הגיאוגרפיה האסטרטגית של הארקטי

גרינלנד תופסת מיקום מפתח לאורך פער GIUK — המסדרון הימי שבין גרינלנד, איסלנד ובריטניה, המחבר את האוקיינוס הארקטי לצפון האוקיינוס האטלנטי. במהלך המלחמה הקרה, צוואר בקבוק זה היה חיוני למעקב אחר צוללות סובייטיות. כיום הוא ממשיך להיות מרכזי בניטור פעילות ימית וטילית רוסית, במיוחד כאשר מוסקבה משדרגת את יכולותיה בארקטי.

האי מצוי גם בסמוך לנתיבי שיט ארקטיים מתפתחים, בהם המעבר הצפון־מערבי ונתיב הים הטרנס־פולרי. ככל ששינויי האקלים מצמצמים את כיסוי הקרח, נתיבים אלה עשויים לקצר משמעותית את זמני המעבר בין אסיה לאירופה בהשוואה לנתיבים מסורתיים כמו תעלת סואץ. שליטה או קרבה לנתיבים אלה נושאת חשיבות מסחרית וצבאית כאחד, ומחזקת את ערכה האסטרטגי ארוך הטווח של גרינלנד.

תשתיות צבאיות והגנת טילים

לארצות הברית כבר יש דריסת רגל בגרינלנד באמצעות בסיס החלל פיטופיק, שנודע בעבר כבסיס תולה. המתקן ממלא תפקיד מרכזי בזיהוי מוקדם של טילים ובמעקב חללי, מתוך הבנה שמסלול הטיסה הקצר ביותר של טילים בליסטיים בין־יבשתיים רוסיים לעבר ארצות הברית היבשתית עובר מעל הארקטי.

המיקוד המחודש של טראמפ בגרינלנד קשור קשר הדוק לחזונו למערכת הגנה טילית בשם “כיפת הזהב” — מגן לאומי שנועד ליירט איומים מהדור הבא. אנליסטים טוענים כי פריסת חיישנים ומיירטים קרוב יותר לרוסיה תגביר את יעילות המערכת, ומיקומה של גרינלנד הופך אותה למתאימה באופן ייחודי לתפקיד זה.

משאבים ועצמאות אסטרטגית

מעבר לשיקולי ביטחון, גרינלנד עשירה במשאבי טבע שטרם נוצלו, בהם פחמימנים ומינרלים קריטיים כגון יסודות נדירים. חומרים אלה חיוניים לטכנולוגיות מתקדמות — מרכבים חשמליים ועד ציוד צבאי. לאור שליטתה של סין בשרשראות האספקה הגלובליות של יסודות נדירים, הבטחת מקורות חלופיים הפכה לעדיפות אסטרטגית עבור וושינגטון, ומטשטשת את הגבול בין ביטחון לאומי לביטחון כלכלי.

ריבונות, בריתות והתנגדות

הרטוריקה של טראמפ הדאיגה בעלות ברית, במיוחד לאור העובדה שגרינלנד מכוסה בערבויות ההגנה הקולקטיבית של נאט״ו דרך דנמרק. מנהיגים דנים וגורמים בגרינלנד הדגישו כי הסכמי ההגנה הקיימים כבר מעניקים לארצות הברית גישה נרחבת, מבלי לערער על הריבונות. סקרי דעת קהל מראים בעקביות כי תושבי גרינלנד מתנגדים לשליטה אמריקאית, אף שרבים מהם תומכים בעצמאות עתידית מדנמרק.

השאלה המרכזית איננה האם גרינלנד חשובה אסטרטגית — שכן חשיבותה ברורה — אלא האם שליטה פוליטית מלאה נחוצה כדי להבטיח את האינטרסים של ארצות הברית. מבקרים טוענים כי הרחבת שיתוף הפעולה הצבאי וההשקעות במסגרת ההסדרים הקיימים עשויה להשיג את אותן מטרות מבלי לערער בריתות.

ככל שהתחרות בארקטי מתעצמת, חשיבותה של גרינלנד רק תלך ותגדל. האם דחיפתו של טראמפ מסמנת שינוי אמיתי באסטרטגיה האמריקאית או מהלך מיקוח בלבד — עדיין לא ברור, אך היא מדגישה מציאות רחבה יותר: הארקטי אינו עוד פריפריה קפואה, אלא חזית פעילה של הגיאופוליטיקה במאה ה־21.