ארצות הברית וסין אולי לחצו על כפתור ה”השהיה” במלחמת המכסים שנמשכה שנים, אך איש בוושינגטון או בבייג’ין אינו מאמין שהעימות באמת הסתיים. שביתת הנשק המסחרית, שנחתמה בחודש שעבר בין הנשיא דונלד טראמפ למנהיג הסיני שי ג’ינפינג, נכנסה לתוקף השבוע – והובילה לביטול חלק מהמכסים העונשיים ולהקלה בפיקוח על היצוא. אולם מתחת למעטה שיתוף הפעולה, שתי הכלכלות הגדולות בעולם נותרות לכודות ביריבות מתוחה, המוגדרת כיום יותר כתחרות אסטרטגית מאשר כעימות מסחרי.

שביתת נשק שברירית בעידן של עמדות כוח

תנאי ההסכם נועדו לספק הקלה הדדית לשני הצדדים, אך גם לשמור על מנופי לחץ אסטרטגיים. וושינגטון הפחיתה בחצי את מכסי היבוא על מוצרים סיניים הקשורים לפנטניל ל־10%, בעוד שבייג’ין הורידה את המכסים ההדדיים שלה מ־34% ל־10%, ובכך האריכה את שביתת הנשק בשנה נוספת. בתמורה, משרד המסחר הסיני ביטל מגבלות יצוא על מינרלים חיוניים ואלמנטים נדירים הדרושים לתעשיות הביטחון והשבבים של ארה”ב.

ההקלה כוללת חומרים כמו גליום, גרמניום, אנטימון, יהלומים סינתטיים וניטרידי בורון — מוצרים שהפכו לסמל למדיניות “נשק הסחר” של סין. אנליסטים רואים בצעד זה פשרה מחושבת: איתות של רצון טוב מצד אחד, אך שמירה על אפשרות להסלמה עתידית מצד שני.

“סין לא פירקה את מנגנון בקרת היצוא שהוצג באפריל,” ציינו כלכלני Morgan Stanley, שתיארו את המהלך כ“נקודת חנק מבוקרת” — שמאפשרת לבייג’ין לשמור על השפעה תוך שימור תדמית מתונה. לדבריהם, הדינמיקה הזו — שבה כל צד מעניק הקלות מדודות אך משאיר את הליבה מוגנת — מייצגת את “שיווי המשקל החדש” ביחסי הסחר ארה”ב–סין.

במקביל, סין reportedly מפתחת מערכת “מאושר משתמש קצה” (VEU) שתאסור יצוא של אלמנטים נדירים לחברות הקשורות לתעשיית הביטחון האמריקאית — מהלך שעלול לפגוע בשרשראות האספקה של ענפי הרכב, התעופה והשבבים.

השיקולים הכלכליים מאחורי ההפשרה

מנקודת מבטה של בייג’ין, הדטאנט מגיע בזמן שבו הכלכלה הסינית סובלת מרוחות נגד: האטת הצמיחה והיחלשות ההשקעה הפרטית. התמ”ג של סין צמח ב־4.8% בלבד ברבעון השלישי, לעומת 5.2% ברבעון הקודם — עדות להשפעתן של מתיחות הסחר המתמשכת.

בתגובה, מועצת המדינה הסינית הכריזה על 13 צעדים חדשים לעידוד השתתפות המגזר הפרטי בתעשיות שבשליטת המדינה, כחלק ממאמץ רחב לייצוב הצמיחה ולחיזוק “העצמאות הכלכלית” בעידן של “תחרות בינלאומית עזה”.

במקביל, משרד המסחר הוסיף 13 חומרים הקשורים לפנטניל לרשימת בקרת היצוא — מהלך שנועד להיענות לדרישת מפתח מצד ארה”ב ולהרגיע את אחד הנושאים הרגישים ביותר במחלוקת. בייג’ין גם השעתה סנקציות על מספר חברות-בת אמריקאיות של Hanwha Ocean מדרום קוריאה, בעוד וושינגטון עצרה עונשים בתחום הספנות לשנה.

בתחום החקלאי — נדבך מרכזי בהסכם טראמפ–שי — הבית הלבן הודיע כי סין הסכימה לרכוש 12 מיליון טון סויה עד סוף השנה ועוד 25 מיליון טון מדי שנה בשלוש השנים הקרובות. אף שבייג’ין לא אישרה את הנתונים, נתוני המכס מצביעים על חידוש היבוא לאחר תקופת קיפאון.

“הצעדים הללו מצביעים על ‘בינתיים הכול תקין’, אך למעשה זה רק ההתחלה,” אמרה ונדי קאטלר, סגנית נשיא במכון המדיניות של אסיה. היא הזהירה כי שביתת הנשק “שברירית” וכי “מהלכי דה-אסקלציה נוטים להיות קצרי מועד.”

תחרות ללא עימות

למרות ההפשרה, מעט אנליסטים מאמינים שהיחסים יחזרו לרמתם מלפני 2018. שני הצדדים פונים כעת לעבר עצמאות כלכלית — אסטרטגיה שמצמצמת את התלות ההדדית אך מעמיקה את ההפרדה.

“בייג’ין אינה מחפשת עסקת ענק; היא מחפשת שביתת נשק שתעניק לה זמן ובניית עמדת כוח,” אמר ניל תומאס ממכון המדיניות של אסיה. לדבריו, סדר היום הכלכלי של שי ג’ינפינג כורך כיום במפורש בין צמיחה לבין ביטחון לאומי — ביטוי לביטחון עצמי בכך שסין יכולה לעמוד בלחץ האמריקאי בטווח הארוך. “שי מהמר על כך שהנחישות האסטרטגית שלו תאריך ימים יותר מזו של טראמפ,” הוסיף.

מנקודת מבטה של וושינגטון, ההפשרה אינה פיוס אלא ניהול סיכוני הסלמה — תוך התמקדות בתחומים אסטרטגיים כמו שבבים, בינה מלאכותית וטכנולוגיות ביטחוניות. היריבות המבנית, הכוללת שרשראות אספקה, שליטה דיגיטלית והשפעה גיאופוליטית, נותרה בעינה.

המבט קדימה

ההסכם מעניק הקלה זמנית לשווקים שזועזעו ממלחמת המכסים, אך עתידו תלוי בשאלה אם שתי הממשלות יצליחו להפריד בין שיתוף פעולה כלכלי לבין עימות פוליטי. האנליסטים צופים כי מו”מ מתמשך, התפרצויות תקופתיות ואסימטריה רגולטורית יהפכו למאפייני “הנורמלי החדש”.

עבור המשקיעים הגלובליים, המשמעות ברורה: יחסי הסחר בין ארה”ב לסין נכנסו לעידן של תחרות מנוהלת — שבו שיתופי פעולה טקטיים מתקיימים לצד יריבות אסטרטגית מתמשכת.