הזהב והכסף זינקו בפתיחת השבוע כאשר המשקיעים העריכו מחדש את הסיכון הגיאופוליטי בעקבות הלכידה הדרמטית בהובלת ארה״ב של מנהיג ונצואלה ניקולס מדורו — אירוע שטלטל שווקים שכבר פעלו בתוך שיווי משקל פוליטי גלובלי שברירי. המהלך חיזק את הביקוש לנכסי מקלט מסורתיים בתקופה שבה לחצים פיסקליים, אי־ודאות סביב מדיניות בנקים מרכזיים ושינויים בדינמיקת הכוח העולמית כבר מעצבים מחדש את זרימות ההון.

הזהב הספוטי טיפס עד כ־2.5% ונסחר לזמן קצר מעל 4,430 דולר לאונקיה, בעוד הכסף זינק בכמעט 5%, והאריך ראלי שכבר הציב את המתכות היקרות בין הנכסים בעלי הביצועים החזקים ביותר בשנה האחרונה. דבריו של הנשיא דונלד טראמפ כי ארה״ב מתכננת לנהל את ונצואלה באופן זמני — וכי וושינגטון דורשת ״גישה מלאה״ למדינה, כולל למאגרי הנפט שלה — הוסיפו שכבה נוספת של אי־ודאות לרקע גיאופוליטי תנודתי ממילא.

זעזוע גיאופוליטי מצית מחדש ביקוש לנכסי מקלט

היסטורית, הסלמות גיאופוליטיות פתאומיות נוטות להצית ראליים קצרים בזהב, כאשר משקיעים מחפשים הגנה מפני סיכוני קצה. אנליסטים מציינים כי אף שזינוקים כאלה חדים לעיתים, הם אינם תמיד בני־קיימא אלא אם הם מלווים בלחץ כלכלי או פיננסי רחב יותר. במקרה זה, פרשת ונצואלה מתרחשת בעיתוי שבו השווקים כבר רגישים לסיכון פוליטי, מה שמעצים את השפעתה המיידית.

לדברי אסטרטגים בשוק, התגובה משקפת מיצוב זהיר ולא פאניקה. בעוד שהמצב בוונצואלה נותר דינמי, המשקיעים מגדרים מפני אפשרות להשפעות זליגה, במיוחד לאור גישת מדיניות החוץ האסרטיבית יותר ויותר של וושינגטון והשלכותיה על היציבות הגלובלית.

הראלי בכסף מאותת על הידוק בשווקים הפיזיים

המהלך החריג של הכסף ביחס לזהב מדגיש דינמיקה שונה הפועלת ברקע. מעבר לתפקידו כנכס דפנסיבי, הכסף משולב עמוק בשרשראות אספקה תעשייתיות, כולל אלקטרוניקה ותשתיות אנרגיה. חששות כי הממשל האמריקאי עשוי להטיל מכסי יבוא על כסף מזוקק כבר משכו נפחים משמעותיים של המתכת לכספות בארה״ב, והידקו את הזמינות במקומות אחרים.

הלחץ הזה ניכר בתמחור הגלובלי. חוזי כסף בבורסת הזהב של שנחאי נסחרו ביותר מ־5 דולרים לאונקיה מעל מחירי הספוט בלונדון, בעוד שלונדון עצמה שמרה על פרמיה חריגה מעל חוזי הקומקס בניו יורק — היפוך של מבנה שוק טיפוסי. עיוותים אלה מצביעים על מחסורים מקומיים ומדגישים כיצד סיכון מדיניות יכול לעוות זרימות סחורות הרבה מעבר לתנועות המחיר בכותרות.

מדיניות מוניטרית וחוב מוסיפים תמיכה מבנית

הגיאופוליטיקה היא רק חלק מהסיפור. הזהב מגיע לאחר הביצועים השנתיים החזקים ביותר שלו מאז 1979, נתמך ברכישות אגרסיביות של בנקים מרכזיים, זרימות חזקות לקרנות סל מגובות מטילי זהב ושלוש הפחתות ריבית שביצע הפדרל ריזרב בשנה שעברה. כאשר הציפיות הן לירידה נוספת בריביות ב־2026, עלות ההחזקה של נכסים חסרי תשואה כמו זהב נותרת נמוכה יחסית.

בטווח הארוך יותר, החוב הפדרלי האמריקאי התופח הופך לחלק מרכזי יותר ויותר מהנרטיב השורי. בכירים לשעבר במשרד האוצר וכלכלנים הזהירו כי עלויות שירות חוב עולות עלולות לדחוף קובעי מדיניות לעבר סוג של דומיננטיות פיסקלית, שבה לבנקים מרכזיים יש תמריץ לשמור על ריביות נמוכות לפרק זמן ממושך. סביבה כזו נוטה להיטיב עם נכסים מוחשיים כמאגרי ערך.

עד כמה הראלי מכאן והלאה בר־קיימא?

בעוד שהזהב מגיב לעיתים במהירות לזעזועים גיאופוליטיים, המסלול ארוך הטווח שלו תלוי בשאלה האם אי־הוודאות מתרחבת או דועכת. אם המצב בוונצואלה יתייצב ללא השלכות רחבות יותר, חלק מפרמיית הסיכון עשוי להתפוגג. עם זאת, מתחים מתמשכים — מאמריקה הלטינית ועד לאזור הארקטי, שם טראמפ החיה מחדש רטוריקה סביב גרינלנד — עשויים להשאיר את הסיכון הגיאופוליטי ברמה גבוהה.

עבור המשקיעים, השאלה המרכזית היא האם הזהב והכסף עוברים מגידור משברי נקודתי לנכסים הנתמכים מבנית בתוך סדר גלובלי מקוטע יותר. התשובה תלווה באינטראקציה בין גיאופוליטיקה, מדיניות מוניטרית ואמון המשקיעים במטבעות פיאט בחודשים הקרובים.