טסלה מניחה בשקט את היסודות להתרחבות משמעותית לייצור תאי סולאר בארצות הברית, והופכת חזון שבעבר נשמע שאפתני בלבד לתוכנית תעשייתית קונקרטית. לפי גורמים המעורים בדיונים, החברה בוחנת מספר מיקומים ברחבי ארה״ב, בהם ניו יורק, אריזונה ואיידהו, כחלק מניסיון להגדיל את היקפי הייצור ולהפחית את התלות בשרשראות אספקה זרות.

מחזון לבחירת אתרים

Tesla Inc. שוקלת להרחיב את הייצור במתקן הקיים שלה בבאפלו, ניו יורק, שם קיבולת הייצור הסולארית עשויה להגיע בסופו של דבר עד כ־10 ג׳יגה־ואט. רמת ייצור כזו מקבילה בקירוב לתפוקה של כ־10 תחנות כוח גרעיניות, וממחישה את היקף השאיפות של טסלה. בטווח הארוך יותר, אחד התרחישים הנבחנים כולל הקמת מפעל נוסף במקום אחר במדינת ניו יורק, לפי אחד המקורות.

מעבר לניו יורק, אריזונה ואיידהו עלו כמועמדות פוטנציאליות. את המאמץ מובילה סגנית הנשיא של טסלה, בון אגלסטון, אשר אותתה בפומבי על גיוס מוגבר לתפקידי ייצור סולארי מקומי. אף שטסלה לא אישרה רשמית את התוכניות, הפריסה הגיאוגרפית מעידה על עדיפות לאזורים בעלי לוגיסטיקה נוחה, זמינות כוח אדם ותשתיות אנרגיה מתאימות.

ביקוש החשמל של ה-AI משנה את משוואת הסולאר

הדחיפה המחודשת מגיעה בזמן שבינה מלאכותית משנה באופן דרמטי את תחזיות הביקוש לחשמל. מרכזי נתונים המפעילים מודלים של AI צורכים כמויות אדירות של אנרגיה, ודוחפים מובילי טכנולוגיה לבחון מחדש את מקורות החשמל לטווח הארוך. עבור אילון מאסק, הדבר החזיר את האנרגיה הסולארית לקדמת הבמה לאחר ניסיונות קודמים, כמו Solar Roof של טסלה, שלא הצליחו לפרוץ לשוק ההמוני.

המיקוד הנוכחי הוא בתאי סולאר — הוופרים הדקים שמהם מיוצרים הפאנלים. מאסק אמר לאחרונה כי גם טסלה וגם SpaceX בונות קיבולת שנתית של 100 ג׳יגה־ואט של תאי סולאר, והציג את המהלך כתגובה הן לביקוש האנרגטי והן למציאות הסחר. בפודקאסט שנערך לאחרונה ציין מאסק את המכסים האמריקאיים ה״עצומים״ על מוצרי סולאר מיובאים, דבר שמחזק את ההיגיון הכלכלי של ייצור מקומי.

התמודדות עם הדומיננטיות של סין

האתגר משמעותי. סין שולטת בייצור העולמי של תאי סולאר, בעוד שארה״ב מייצרת כיום רק כ־3 ג׳יגה־ואט בשנה, לפי BloombergNEF. מרבית קיבולת הייצור הסולארי בארה״ב מתמקדת בהרכבת פאנלים ולא בייצור התאים עצמם, מה שמותיר את הענף חשוף לשיבושי אספקה ולכוח תמחור חיצוני.

העניין של טסלה בהרחבת ייצור מקומי של תאים סולאריים משקף כיול אסטרטגי רחב יותר. מכסים לבדם לא הספיקו כדי להניע מחדש את הייצור הסולארי בארה״ב, ומהלכי מדיניות אחרונים תחת הנשיא דונלד טראמפ צמצמו תמריצים שתמכו בעבר בביקוש לסולאר. על רקע זה, התוכנית של טסלה נראית פחות תלויה בסובסידיות ויותר מיושרת עם עצמאות תעשייתית ארוכת טווח ועם צורכי האנרגיה של עידן ה-AI.

מקורות גלובליים מול שאיפות מקומיות

גם בזמן שטסלה בוחנת אתרים בארה״ב, דווח כי צוותים מטסלה ומ-SpaceX ביקרו אצל יצרני סולאר בסין כדי ללמוד על ציוד ותהליכי ייצור. הגישה הדו־מסלולית הזו מדגישה מציאות פרגמטית: בניית קיבולת מקומית תחרותית עשויה עדיין לדרוש מינוף של ידע גלובלי, לפחות בשלבים הראשונים.

מה הלאה

האם ההתרחבות הסולארית של טסלה תגיע בסופו של דבר ליעד של 100 ג׳יגה־ואט שהציב מאסק — עדיין לא ברור. הכישלונות בעבר בתחום הסולאר הביתי מהווים תמרור אזהרה. עם זאת, היקף ודחיפות המעבר האנרגטי כיום — המועצמים על ידי הבינה המלאכותית — יוצרים מציאות שונה לחלוטין. אם טסלה תצליח, היא עשויה לעצב מחדש את ייצור האנרגיה הסולארית בארה״ב ולמקם את עצמה כשחקן מרכזי בשלב הבא של הבנייה התעשייתית־אנרגטית.