הראלי האחרון של אינטל החזיר את המניה למרכז הבמה, כאשר המניה טיפסה מעל רמת 48 הדולר לאחר רצף עליות חזקות. עבור חברה שבילתה כמה שנים בהשגת תשואות חסר לעומת מתחרותיה ובאובדן עמדות אסטרטגיות, המהלך הצית מחדש את הוויכוח האם אינטל נכנסת סוף־סוף לשלב התאוששות בר־קיימא — או שמא היא נהנית רק מתמחור מחדש קצר טווח ותלוי סנטימנט. השאלה הזו חשובה לא רק למשקיעי המניה, אלא גם לתעשיית השבבים כולה, שבה אמינות הנהלה ויכולת ביצוע עקבית הופכות לגורמים מכריעים יותר ויותר.

תנועת המחיר מאותתת על שינוי בנרטיב

העלייה האחרונה במניית אינטל בולטת יותר בקצב שלה מאשר בהיקפה. זינוק של יותר מ־14% לאורך מספר ימי מסחר מרמז על יותר מזרימות פסיביות של מדדים; הוא מצביע על מיצוב מחדש אקטיבי מצד משקיעים שהיו עד לאחרונה בתת־חשיפה למניה. מבחינה טכנית, המניה התקרבה לחלק העליון של טווח המסחר האחרון שלה, מה שמשקף אמון הולך וגובר בכך שסיכוני הירידה עשויים להיות מוגבלים יותר מאשר ברבעונים קודמים.
שינוי זה בדפוס התמחור בולט במיוחד לאור העובדה שאינטל התקשתה בעבר להחזיק ראליים, כאשר עליות נמכרו במהירות בשל חששות לשחיקת מרווחים ולאובדן תחרותיות. המהלך הנוכחי מרמז כי השוק, לפחות זמנית, מוכן להעניק להנהלה קרדיט וליהנות מספק.

מגמות הרווח מצביעות על התקדמות — לא על פריצה

מבחינה יסודית, הנתונים מציירים תמונה מעורבת אך משתפרת. ברבעון האחרון אינטל הציגה רווחים מעל תחזיות האנליסטים, כאשר הרווח למניה במונחים מנורמלים עלה על הקונצנזוס. הכנסות של כ־13.7 מיליארד דולר ברבעון האחרון אישרו התייצבות לאחר תקופה ממושכת של ירידה, בעוד שהרווחיות השתפרה משמעותית מרמות השפל הקודמות.
עם זאת, התחזית קדימה נותרת מרוסנת. הערכות האנליסטים לשנה הנוכחית מצביעות על צמיחה מתונה ברווחים והתרחבות חד־ספרתית נמוכה בהכנסות, כאשר שיפור מהותי יותר נדחה לשנת 2027. משמעות הדבר היא שבעוד שהגרוע ביותר ייתכן שכבר מאחור, אינטל עדיין אינה נמצאת בשלב של מינוף תפעולי מואץ. לפיכך, תגובת השוק נראית כמונעת בעיקר מהפחתת פסימיות — ולא מהוכחה ברורה להאצה בצמיחה.

ביצוע אסטרטגי נותר המשתנה המרכזי

התזה ארוכת הטווח של אינטל ממשיכה להישען על יכולת הביצוע. השקעות כבדות בכושר ייצור, שירותי פאונדרי וטכנולוגיות תהליך נועדו להשיב את התחרותיות, אך במקביל הן משאירות את רמת ההשקעות גבוהה ואת תזרים המזומנים החופשי תחת לחץ. בניגוד למתחרות בעלות מודל קל־נכסים, אינטל חייבת לשכנע את המשקיעים שהלחץ הפיננסי בטווח הקצר יתורגם ליתרון אסטרטגי בר־קיימא.
התחרות נותרת עזה, הן מצד מתכנני שבבים מתקדמים והן מצד יצרניות גלובליות. כל עיכוב או חריגה בעלויות עלולים לערער במהירות את האמון השברירי שהניע את הראלי האחרון. בהתאם לכך, תמחור המניה נותר רגיש מאוד לחדשות נקודתיות, במיוחד בכל הנוגע למפת הדרכים של המוצרים ולאבני דרך תפעוליות.

במה יתמקד השוק בהמשך

במבט קדימה, קיימות ההתאוששות של אינטל תהיה תלויה בעקביות. המשך הפתעות חיוביות בדוחות, גם אם מתונות, עשוי לעגן בהדרגה ציפיות גבוהות יותר. מנגד, כל סימן לסטייה בביצוע עלול לגרום למשקיעים לבחון מחדש האם העליות האחרונות הקדימו את היסודות הכלכליים. בשלב זה, אינטל נראית כמי שעוברת מנרטיב של “ערך עמוק” לשלב של “הוכח זאת”, שבו אמינות — ולא חזון — תקבע את המהלך הבא.