נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הבהיר את שאיפתו לראות חברות נפט אמריקאיות חוזרות לפעול בוונצואלה ומשקמות את הייצור במדינה המחזיקה בעתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם. אולם מאחורי הרטוריקה הפוליטית מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה: החייאת תעשיית הנפט של ונצואלה תדרוש הון עצום, מומחיות טכנולוגית ויציבות פוליטית ארוכת טווח — תנאים שנותרים רחוקים מוודאות.

טראמפ טען כי חברות אנרגיה אמריקאיות יכולות לבנות מחדש את תשתיות הנפט ה״הרוסות קשות״ של ונצואלה, להשקיע מיליארדים ולהחזיר את התפוקה לרמות שיניבו הכנסות משמעותיות למדינה. האתגר הוא שתעשיית הנפט של ונצואלה התרוקנה לאורך עשרות שנים של ניהול כושל, סנקציות ותת־השקעה. הייצור צנח ביותר משליש מאז סוף שנות ה־90, וחלק ניכר מהתשתיות הקיימות — מצינורות ועד מתקני השבחה — מיושן או במצב התדרדרות חמור.

התדרדרות תשתיתית פוגשת כלכלה בלתי סלחנית

גם בסביבה יציבה, הכלכליות של הנפט הוונצואלי מעוררת היסוס בקרב מנהלים. חלק גדול מהתפוקה מבוסס על נפט כבד במיוחד מחגורת האורינוקו, שנחשב יקר להפקה ולעיבוד. הפקתו מחייבת מתקני השבחה ייעודיים וערבוב עם נפט קל יותר, מה שמקפיץ את העלויות הרבה מעבר לאלה של נפט פצלים אמריקאי או נפט מהמזרח התיכון.

כאשר מחירי הנפט הגלובליים נותרים יחסית נמוכים, התחייבות להשקעות של עשרות מיליארדי דולרים בפרויקטים ארוכי טווח בוונצואלה היא החלטה קשה. משקיעים הפכו ממושמעים יותר, ומעדיפים פרויקטים עם החזר מהיר והחזרי הון לבעלי מניות על פני פיתוחים עתירי סיכון באזורים גבוליים. משמעת זו רק התחזקה לאחר שנים של תנודתיות חריפה בשוקי האנרגיה ולחץ גובר מצד בעלי מניות להתרחק מנכסים עתירי סיכון פוליטי.

אתחול פוליטי שמעורר שאלות חדשות

ההקשר הגיאופוליטי מוסיף שכבה נוספת של מורכבות. לאחר המבצע בהובלת ארה״ב שהוביל ללכידתו של מנהיג ונצואלה ניקולס מדורו, וושינגטון אותתה כי תפקח על תקופת מעבר עד שיוקם ״שלטון בטוח״. בעוד שטראמפ הציג את המהלך כהזדמנות לשחרר את הפוטנציאל הכלכלי של ונצואלה, מתכננים תאגידיים נוטים לראות שלטון מעבר כמקור לאי־ודאות ולא כגורם מרגיע.

חוזים, תנאים פיסקליים וזכויות קניין תלויים כולם ביציבותו של הסדר הפוליטי החדש. חברות נפט שנפגעו בעבר מהלאמות תחת הוגו צ׳אבס וממשלות שבאו אחריו יחששו להתחייב להון ללא ערבויות מוצקות וברורות. בפרויקטי אנרגיה שנדרשות להם שנים — ולעיתים עשורים — עד לנקודת איזון, סיכון פוליטי יכול להיות גורם מכריע.

מעמדה הייחודי של שברון מדגיש את חסמי הכניסה

שברון בולטת כחברת הנפט האמריקאית הגדולה היחידה ששמרה על נוכחות רציפה, גם אם מקוטעת, בוונצואלה. היא פועלת תחת מערך מורכב של הקלות סנקציות, וכיום אחראית לכ־רבע מיצוא הנפט של ונצואלה, שרובו זורם לארצות הברית.

המורשת הזו מעניקה לשברון יתרון טכנולוגי, לוגיסטי וקשרי שקשה יהיה למתחרים לשחזר במהירות. אנליסטים בענף מציינים כי בניית יכולות דומות — מהכשרת כוח אדם ועד שרשראות אספקה — עלולה להימשך שנים. חברות אמריקאיות שיחזרו לשוק ימצאו את עצמן למעשה מתחילות מאפס באחת מסביבות הנפט המורכבות בעולם.

שאיפה אסטרטגית מול מציאות שוק

חזונו של טראמפ משתלב ברצון רחב יותר להשיב לארה״ב השפעה על נכסי אנרגיה אסטרטגיים בחצי הכדור המערבי. אך שוקי הנפט הגלובליים כבר אינם מונעים רק ממחסור. תחרות מצד נפט פצלים אמריקאי, ברזיל וגיאנה פירושה שוונצואלה חוזרת לשוק רווי, ולא משיבה לעצמה מונופול אבוד.

לעת עתה, עושר הנפט של ונצואלה נותר יותר סמל גיאופוליטי מאשר הזדמנות השקעה מיידית ובת־מימוש. הפער בין שאיפה פוליטית למציאות מסחרית רחב — וסגירתו תדרוש תנאים החורגים בהרבה מהצהרות נשיאותיות.