הגרף שמציג את הזינוק בנכסים המנוהלים (AUM) בתעודות סל ממונפות (Leveraged ETFs) אינו רק נתון סטטיסטי יבש; הוא תרשים א.ק.ג של לב השוק, והלב הזה דופק כרגע בקצב מסוכן. עם סגירת הרבעון השלישי של 2025, הנתון של 239 מיליארד דולר מהווה קו פרשת מים היסטורי. לא מדובר עוד בנישה לסוחרי יום מתוחכמים או קרנות גידור המבצעות גידורים טקטיים קצרי טווח. המספרים הללו מעידים על אימוץ המוני של אסטרטגיות קצה, כאשר הכסף החכם והטיפש כאחד נוהרים אחר הבטחה להכפלה ולשילוש של תשואות המדדים, תוך התעלמות בוטה מהמתמטיקה האכזרית של שחיקת התנודתיות. זוהי אינה השקעה במובן הקלאסי של הקצאת הון; זוהי ספקולציה טהורה הניזונה מתחושת FOMO (פחד מהחמצה) שאינה יודעת שובע.

אשליה של שליטה: הפסיכולוגיה מאחורי המינוף

המוטיבציה העיקרית המניעה את הזרמת ההון האדירה הזו היא הטיית הביטחון העצמי המופרז (Overconfidence Bias) בשילוב עם הטיית האחרוניות (Recency Bias). לאחר מחזורי עליות בשווקים, משקיעים נוטים להשליך את ביצועי העבר אל העתיד בקו ליניארי. הם רואים את מדד ה-S&P 500 או את הנאסד”ק עולים, ומסיקים כי החזקה בנגזרת המעניקה פי 3 מהתשואה היא הדרך ה”הגיונית” היחידה למקסם רווחים. אולם, החשיבה הזו מתעלמת מהאסימטריה המובנית במכשירים אלו. תעודות ממונפות סובלות מ”דעיכת בטא” (Beta Slippage) – מצב שבו בשוק תנודתי ודישושי, הערך של התעודה נשחק גם אם נכס הבסיס סיים את התקופה ללא שינוי. הנהירה הנוכחית מעידה כי המשקיעים שבויים בנרטיב של “שוק שעולה לנצח”, תוך עיוורון מוחלט לסיכונים המבניים.

מלכודת הנזילות והאפקט המערכתי

מעבר לסיכון האישי של המשקיע הבודד, הצטברות של רבע טריליון דולר במכשירים אלו יוצרת סיכון מערכתי לשוק ההון כולו. תעודות ממונפות נדרשות לבצע “איזון מחדש” (Rebalancing) בסוף כל יום מסחר כדי לשמור על יחס המינוף המוצהר מול נכס הבסיס. משמעות הדבר היא שבמצבי קיצון, מנהלי התעודות חייבים לקנות עוד מניות כשהשוק עולה (מה שמתדלק בועות) ולמכור באגרסיביות כשהשוק יורד (מה שמחריף מפולות). ככל שנפח הנכסים גדל, כך גדלה ההשפעה של פעולות האיזון הללו על הספרים בשניות הסיום של המסחר. התופעה הזו יוצרת מעגלי משוב חיוביים הרסניים, ההופכים תיקונים מינוריים בשוק לאירועי נזילות אלימים. השוק הופך שברירי יותר, והיכולת שלו לספוג זעזועים חיצוניים – כמו נתוני אינפלציה מפתיעים או מתיחות גיאופוליטית – יורדת דרמטית.

בין הזדמנות טקטית לאסון אסטרטגי

יש להבחין בחדות בין השימוש המקצועי לשימוש הקמעונאי במכשירים אלו. עבור מנהלי תיקים מוסדיים, תעודות ממונפות יכולות לשמש ככלי כירורגי לגידור סיכונים או לניצול מומנטום קצר טווח תוך ניהול סיכונים הדוק. אולם, הגרף של בלומברג המראה עלייה אקספוננציאלית מרמז כי רוב הכסף אינו “כסף חכם” המבצע גידור, אלא “כסף רודף ריגושים” המחזיק בתעודות אלו לטווחים ארוכים מדי. ההיסטוריה הפיננסית מלמדת כי תנועות פרבוליות מסוג זה בנכסים ספקולטיביים מסתיימות לרוב בכאב חד. כאשר השוק יתממש, והוא יתממש, מחזיקי התעודות הממונפות יספגו הפסדים שלא ניתן יהיה להתאושש מהם בקלות, שכן המתמטיקה של ההפסד פועלת לרעתם: ירידה של 33% בנכס ממונף פי 3 מוחקת את ההשקעה כמעט לחלוטין.

השוק של 2025, כפי שהוא משתקף מנתוני הרבעון השלישי, הוא שוק שבו תאוות הבצע גברה על הפחד בצורה המובהקת ביותר בעשור האחרון. רמת המינוף הנוכחית היא בגדר “חבית אבק שריפה” הממתינה לניצוץ. עבור המשקיע הנבון, זהו תמרור אזהרה בוהק: כאשר ההמון רץ למנף את עתידו בשיעורים היסטוריים, הזמן לנקוט במשנה זהירות, להתמקד באיכות (Quality) ובנכסים בעלי תזרים מזומנים יציב, מעולם לא היה נכון יותר. הריצה אחר הריגוש עשויה להסתיים בהתרסקות, והחשבונית על המסיבה של 239 מיליארד הדולר תוגש, במוקדם או במאוחר, לכלל המשתתפים בשוק.