מגמה היסטורית: שני עשורים של תנודתיות והתרוממות יציבה

שוק הנחושת, שנחשב רגיש לכל תנודה כלכלית עולמית, רושם כעת את אחד הרגעים המכריעים בתולדותיו. מחיר המתכת האדומה עבר את רף 12,000 הדולר לטון — שיא שמעולם לא נרשם קודם לכן. מדובר בסיום דרמטי לתהליך בן שני עשורים של תנודתיות מחזורית ומומנטום ארוך טווח.

בתחילת שנות האלפיים נסחרה הנחושת סביב רמות של כ־1,500 דולר לטון בלבד, אולם מגמת הצמיחה בתעשיות התשתית, האלקטרוניקה והאנרגיה דחפה את המחיר לשיא זמני כבר ב־2011. לאחר מכן חלה ירידה חדה, שנבלמה ב־2016, עת נכנסה הכלכלה הגלובלית לתקופת התאוששות זהירה.

מאז 2020, ובעיקר לאחר משבר הקורונה, הנחושת נהנית מרנסנס כלכלי. ההשקעות המסיביות באנרגיה ירוקה, יחד עם שיבושי שרשראות אספקה וירידה במלאים, החזירו את הסחורה לקדמת הבמה. שבירת השיאים הקודמים ב־2021 וב־2022 הכינה את הקרקע לעלייה האחרונה, אשר כעת מתורגמת לשיא היסטורי חדש שמגלם שינוי מבני בהערכת שוויה של המתכת.

המשבר שמניע את הזינוק: צד ההיצע נסדק

אחד הגורמים המרכזיים בעליית המחירים הנוכחית הוא משבר אספקה מתמשך במכרות הגדולים של דרום אמריקה. צ’ילה ופרו, האחראיות על יותר משליש מהפקת הנחושת העולמית, מתמודדות עם שביתות עובדים, מגבלות רגולטוריות הדוקות ועלייה חדה בעלויות האנרגיה.

השביתות במכרות הגדולים גרמו לירידה ניכרת בתפוקה, בעוד החוקים הסביבתיים החדשים מגבילים את היתרי ההרחבה והקידוח. לכך מתווספות עלויות הובלה גבוהות, שמייקרות את שרשרת הערך כולה.

בעשור האחרון נרשמה האטה בהשקעות בפתיחת מכרות חדשים, בעיקר בשל עלויות הפיתוח הגבוהות והזמן הארוך הנדרש להקמתם. הפער שנוצר בין ביקוש עולה להיצע מוגבל מתבטא כיום במלאים הנמוכים ביותר מזה שני עשורים בבורסות המתכות בלונדון ובשנגחאי. כל זעזוע קטן בשוק גורם לקפיצה חדה נוספת במחיר, והמשקיעים מתמחרים מראש את האפשרות שההיצע ימשיך להצטמצם בטווח הבינוני.

מנועי הביקוש: האנרגיה הירוקה משנה את חוקי המשחק

אם צד ההיצע מצית את האש, הרי שהביקוש הגלובלי מוסיף לה דלק. הנחושת הפכה למרכיב החיוני ביותר במהפכה האנרגטית והטכנולוגית של העשור הנוכחי. יכולת ההולכה הגבוהה שלה הופכת אותה ליסוד בלתי ניתן להחלפה כמעט בכל תשתית מודרנית.

תעשיית הרכב החשמלי היא המנוע המרכזי. רכב חשמלי ממוצע צורך פי ארבעה יותר נחושת ממכונית קונבנציונלית — מה שמעלה את צריכת המתכת בקצב אקספוננציאלי. גם טורבינות רוח, פאנלים סולאריים ורשתות חשמל חכמות צורכים כמויות אדירות של נחושת לצורך הולכת האנרגיה שנוצרת.

הדינמיקה הזו יוצרת מצב שבו כל הרחבה של פרויקטי תשתית ירוקים בעולם — החל מהודו ועד אירופה — מחזקת את מעמדה של הנחושת כמשאב אסטרטגי. ההערכות הן כי עד 2030 יידרש שוק הנחושת העולמי להכפיל את הייצור הנוכחי כדי לעמוד בביקוש, יעד שנראה כיום רחוק מהשגה.

השלכות רחבות: אינפלציה, תעשייה והשקעות

המחיר המטפס של הנחושת אינו משפיע רק על תעשיית הכרייה. מדובר בגל הדף רחב שמשפיע על כל שרשרת הערך התעשייתית. יצרניות רכב ואלקטרוניקה נאלצות להתמודד עם עלייה ניכרת בעלויות הייצור, בעוד חברות בנייה ותשתיות מתמודדות עם ייקור חומרים המשפיע ישירות על מדדי האינפלציה.

המשקיעים, מצדם, רואים בנחושת נכס גידור חדש מול שחיקת ערך המטבע ומול מחסור במתכות תעשייתיות אחרות. קרנות סל (ETFs) המתמחות בסחורות בסיס נהנות מזרימות הון גוברות, וחברות הכרייה הגדולות — ובראשן BHP, Rio Tinto ו־Freeport-McMoRan — נהנות מתמחור גבוה ומעניין מוסדי נרחב.

לצד ההזדמנות, גוברת גם הסכנה. מחירי שיא מושכים ספקולנטים לטווח קצר, ובמקרים רבים מובילים לתנודתיות חריגה בשוק. עם זאת, בשונה מהראלי של 2008 או 2011, הפעם ניכר שמדובר בשינוי מבני — לא רק בגל מחזורי.