ההסכם בין ארצות הברית לדרום קוריאה מסמן נקודת מפנה ביחסי הסחר בין שתי בעלות הברית. הוא משלב התחייבויות השקעה אסטרטגיות עם הקלות במכסים, במטרה לייצב את השווקי נוכח גלי הפרוטקציוניזם העולמיים הגוברים ולחזק את התלות ההדדית בין שתי הכלכלות.

פרטי ההשקעה ומסגרת המכסים

על פי ההסדר החדש, דרום קוריאה תשקיע כ-350 מיליארד דולר בארצות הברית במהלך השנים הקרובות. כ-200 מיליארד דולר יוזרמו כהשקעות ישירות במזומן, והיתרה – כ-150 מיליארד דולר – תיועד לפרויקטים בתחומי בניית אוניות, תשתיות ותעשיות הון נוספות.

בתמורה, ארצות הברית הסכימה להפחית את שיעור המכס על רכבים וחלקי חילוף מקוריאה ל-15% בלבד – ירידה משמעותית לעומת 25% שהייתה על הפרק קודם לכן. בנוסף, יצוא קוריאני בתחומים כמו חלקי מטוסים, תרופות גנריות ומוצרים תעשייתיים נוספים ייהנה מתנאי מכס מועדפים או פטור מלא.

הסדר זה משקף איזון עדין ומחושב: סיאול מבקשת להגן על יציבות המטבע שלה ועל המערכת הפיננסית באמצעות הגבלת היקף הזרמות ההון השנתיות לכ-20 מיליארד דולר, תוך הקפדה שההשקעות יהיו גם מסחריות וגם אסטרטגיות.

השפעות כלכליות ומקרו-שווקיות

מבחינת ארצות הברית, ההסכם צפוי לפתוח זרם חדש של השקעות הון, בעיקר בתחומי הייצור, בניית האוניות והטכנולוגיות המתקדמות. השקעות אלה עשויות לחזק את התעשייה האמריקאית ולבסס שרשרת אספקה יציבה יותר למגזרים מרכזיים.

עבור דרום קוריאה, הפחתת המכסים מסייעת להגן על אחד משווקי היצוא החשובים ביותר שלה. יצרניות הרכב הקוריאניות – בהובלת יונדאי מוטור וקיה – צפויות ליהנות בצורה ניכרת, וכך גם מספנות וספקיות חלקי חילוף שיזכו לגישה יציבה לביקוש האמריקאי. עם זאת, הבנק המרכזי של קוריאה הזהיר בעבר כי גם העלאה מתונה של המכסים הייתה עלולה לגרוע עד 0.5 נקודת אחוז מצמיחת התוצר, מה שממחיש את חשיבות ההסכם לכלכלה הקוריאנית המבוססת על יצוא.

לצד ההקלה, כלכלנים מסוימים מזהירים כי החשיפה הגוברת של קוריאה לשווקי ארה״ב עלולה להגדיל את הרגישות לשינויים בדולר וללחצים על יתרות המטבע הזר, במיוחד אם מגמת ההידוק המוניטרי בעולם תימשך גם בשנת 2026.

השלכות אסטרטגיות ומגזריות

מעבר לסחר עצמו, ההסכם מחזק את השותפות האסטרטגית בין ארה״ב לדרום קוריאה בעידן שבו שתי המדינות מבקשות לאזן את השפעתה האזורית של סין. באמצעות שילוב השקעות רחבות היקף במנגנון מכסים מופחתים, שתי הממשלות יוצרות קשר ישיר בין שיתוף פעולה תעשייתי לביטחון כלכלי.

המגזרים הצפויים להרוויח מההסכם כוללים את תעשיית הרכב, בניית האוניות, ציוד המוליכים למחצה והאנרגיה הירוקה. חברות קוריאניות שמחזיקות מתקני ייצור בתחומי ארה״ב עשויות ליהנות מהקלות רגולטוריות ומהפחתת עלויות, בעוד ששותפות אמריקאיות ייהנו מגישה להון איכותי ולידע טכנולוגי מתקדם.

עם זאת, סיאול שומרת על זהירות. הממשלה הדגישה כי תפקח בקפדנות על תנועות המטבע הזר ותפעל בתיאום עם הבנק המרכזי של קוריאה כדי למנוע לחץ עודף על הוון. במקביל, קובעי המדיניות בקוריאה שואפים לשמור על איזון בין השקעות חוץ לבין שמירה על תחרותיות התעשייה המקומית ותעסוקה פנימית.

מבט קדימה: מתווה לעידן סחר חדש

ההסכם בין ארצות הברית לדרום קוריאה עשוי לשמש מודל להסכמי סחר עתידיים המשלבים התחייבויות השקעה עם הפחתות מכס. עם זאת, הצלחתו תיבחן על פי יישומו בפועל – קצב זרימת ההון, עיגון שיעור המכס של 15% בהסכמים רשמיים, ומידת היכולת של שני הצדדים לממש את שיתופי הפעולה התעשייתיים.

משקיעים ומקבלי החלטות ברחבי העולם יעקבו מקרוב אחר קצב ההשקעות הקוריאניות בארה״ב, יציבות הוון, והאם כלכלות גדולות נוספות – ובראשן יפן והאיחוד האירופי – יאמצו מודלים דומים של ״השקעה תמורת גישה״. ההסכם מדגיש כי בעולם הכלכלה הגלובלית המשתנה, מדיניות סחר והשקעות אסטרטגיות הופכות לבלתי נפרדות זו מזו.