האם טראמפ באמת הציל את אינטל? מבט מעמיק על מדיניות הטכנולוגיה שלו

עיקרי הדברים:

• המכסים והגישה של טראמפ לסחר סיפקו הקלה בטווח הקצר אך פגעו בשיתופי פעולה גלובליים.

• המימון לתעשיית השבבים לא לווה בתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח.

• הדגש הרב על טכנולוגיות צבאיות בא על חשבון חדשנות צרכנית.

• מדיניות ההגירה הרתיעה כישרונות בינלאומיים החיוניים לתחרותיות של ארה”ב.

הדיון סביב השפעתו של דונלד טראמפ על מגזר הטכנולוגיה בארצות הברית—ובמיוחד על אינטל—נשאר חריף כתמיד. תומכיו טוענים כי ממשלו נתן עדיפות לייצור מקומי, בעוד שמבקריו סבורים שהתוצאות היו יותר סמליות מאשר מהותיות. בחינה מעמיקה מצביעה על כך שעל אף צעדים דרמטיים, מדיניותו של טראמפ לא הצליחה להבטיח באופן יסודי את מעמדה של אינטל בשוק טכנולוגי עולמי משתנה במהירות.

מכסים וסחר: הקלה זמנית, מתחים מתמשכים

ממשל טראמפ נקט קו קשוח מול סין, והטיל מכסים שנועדו להפחית את תלות ארה”ב בטכנולוגיה זרה. במבט ראשוני, זה נראה כיתרון לחברות השבבים האמריקאיות, שסיפק להן הגנה זמנית והצדקה פוליטית להשבת ייצור לארה”ב. אולם ההשפעות ארוכות הטווח היו פחות חיוביות.

המכסים שיבשו שרשראות אספקה, העלו עלויות ליצרנים downstream ויצרו מתחים עם שותפים גלובליים—אלמנטים חיוניים בתעשייה המבוססת על שיתופי פעולה בינלאומיים. במקום לבסס את דומיננטיות אינטל, המדיניות איימה לבודד חברות אמריקאיות בשוק מקושר ביותר.

אסטרטגיה ללא תוכנית אב

אחת היוזמות המתוקשרות ביותר של הממשל הייתה דחיפת ייצור שבבים מקומי. אמנם ההתחייבויות התקציביות יצרו כותרות, אך מבקרי המדיניות טענו כי המהלך נעדר חזון אסטרטגי מגובש.

השקעת הון בייצור שבבים ללא תוכנית ברורה למחקר, לפיתוח כוח עבודה ולשיתוף פעולה בינלאומי הותירה את ארה”ב בפיגור מול מתחרותיה באסיה. אינטל, בפרט, התקשתה בתקופה זו עם עיכובים בהשקת מוצרים ועם תחרות גוברת מצד TSMC הטייוואנית וסמסונג הדרום־קוריאנית, שהמשיכו להגדיל נתח שוק.

דגש צבאי על חשבון חדשנות צרכנית

מדיניות טראמפ נטתה להעדיף השקעות בטכנולוגיות ביטחוניות על פני חדשנות צרכנית. אמנם הדבר התיישב עם סדרי עדיפויות לאומיים, אך יצר חוסר איזון. תחומים כמו בינה מלאכותית, מחשוב ענן והאינטרנט של הדברים—שבהם הביקוש העסקי והצרכני נמצא בשיאו—קיבלו פחות דגש.

כתוצאה מכך, אינטל וחברות אמריקאיות נוספות התמודדו עם קשיים בשימור כושר התחרות הגלובלי שלהן, במיוחד כאשר חברות טכנולוגיה סיניות האיצו את השקעותיהן במו”פ בתחומים מתקדמים.

הגירה ולחצי כוח אדם

גורם מוערך פחות אך קריטי הוא ההון האנושי. תעשיית השבבים נשענת על כוח עבודה גלובלי, ורבים מהמהנדסים והחוקרים של אינטל מגיעים מחוץ לארה”ב. מדיניות ההגירה המגבילה של טראמפ, שכללה החמרה בתהליכי הוויזות, הרתיעה כישרונות בינלאומיים מלהצטרף לחברות אמריקאיות.

הדבר לא רק שהגביל את הגיוון בצוותים אלא גם החליש את צינור החדשנות. בעידן שבו המירוץ העולמי על מומחיות במחשוב קוונטי ובינה מלאכותית הולך ומתחזק, ארה”ב סיכנה את מעמדה בכך שצמצמה את מאגר הכישרונות שלה.

מעבר לאינטל: השלכות רחבות יותר על הטכנולוגיה בארה”ב

האתגרים שעמדו בפני אינטל משקפים דינמיקות רחבות יותר במגזר הטכנולוגיה האמריקאי. אף שתמיכת ממשלה חיונית, התעשייה משגשגת כאשר קיימות אסטרטגיות מגובשות ועתידיות המשלבות מדיניות סחר, מו”פ, רגולציה ותכנון כוח אדם. התערבויות נקודתיות—כמו מכסים או הכרזות על תקציבים—אינן יכולות להחליף מפת דרכים טכנולוגית כוללת.

לאחר עידן טראמפ, קובעי המדיניות בוחנים מחדש כיצד למקם את ארה”ב כמובילה בתחום השבבים והטכנולוגיות המתפתחות. חוק ה־CHIPS והמדע של ממשל ביידן, למשל, מנסה לסגור חלק מהפערים באמצעות שילוב של השקעות עם אסטרטגיה ארוכת טווח ברורה. אך הביצוע בפועל יכריע, שכן התחרות הגלובלית רק מתעצמת.

מבט קדימה

מדיניות טראמפ לא “הצילה” את אינטל, וגם לא שינתה מן היסוד את תעשיית השבבים האמריקאית. תחת זאת, היא הדגישה את הצורך בגישה הוליסטית יותר—כזו שמשלבת שרשראות אספקה, שותפויות בינלאומיות, גיוס כישרונות וחדשנות מתמשכת.

בפרק הבא, יכולתה של אינטל להשיב לעצמה את ההובלה תלויה פחות במחוות פוליטיות מהעבר ויותר בשאלה האם מקבלי ההחלטות ומנהיגי התעשייה בארה”ב יצליחו לגבש אסטרטגיות התואמות את קצב ועוצמת השינוי הטכנולוגי העולמי.