יותר ממחצית מההוצאה על יבוא מסין – נשארת בארה”ב

דוח חדש חושף: רק 44% מהתשלום עבור מוצרים סיניים מגיע לספקים בסין, בעוד ש־56% מהכסף נשאר בכלכלה האמריקאית. מיהם הגורמים שנהנים מהיתרה?

בדוח מעודכן מבית Apollo Research, הכלכלן אפולו סלוק מציג תמונת מצב מעוררת עניין באשר לאופן חלוקת ההוצאה האמריקאית על מוצרים מיובאים. לפי הנתונים, בעת רכישת מוצרים שמקורם בסין, רק 44 סנטים מכל דולר מועברים בפועל לסין, ואילו 56 סנטים נשארים בתוך שרשרת האספקה האמריקאית. לשם השוואה, בעת יבוא ממדינות אירופה – 82% מההוצאה מועברת לחו”ל ורק 18% נשארים בארה”ב.

פירוק שרשרת הערך: לאן בדיוק זורמים 56 הסנטים שנשארים בארה”ב?

חלק משמעותי – כ־25% מהעלות – מיוחס לשירותים לוגיסטיים, הכוללים הובלה, אחסנה והפצה שמבוצעים בארה”ב על ידי חברות מקומיות כמו FedEx, UPS ומפעילי מחסנים. בנוסף, 15% מהתשלום מגיע לגופים אמריקאיים העוסקים בתכנון, עיצוב, שיווק ומכירות – תחומים המהווים לעיתים קרובות את לב הערך של המוצר, במיוחד בענפים כמו טכנולוגיה ואלקטרוניקה. עוד 8% מושקעים בשירותי תמיכה, ביטוח, תיווך והפצה קמעונאית – בין אם דרך חנויות פיזיות ובין אם דרך פלטפורמות כמו Amazon. יתרת 8% מתייחסת לעלויות רגולציה, מיסוי מקומי, תשלומים לרשויות, וניהול תפעולי שמבוצע בתוך ארה”ב.

הסבר למבנה הכלכלי המפוצל של מוצרים סיניים

אחת הסיבות לכך שחלק גדול מהערך נותר בארה”ב היא העובדה שהרבה מהחברות שמייצרות בסין הן בכלל חברות אמריקאיות. לדוגמה, Apple מייצרת את רוב מכשיריה בסין, אך רק כ־4%–6% ממחיר המכשיר מגיע לפוקסקון הסינית – וכל היתר חוזר לארה”ב בדמות רווחי קניין רוחני, שירותים פיננסיים, שיווק ותפעול.

במקרים רבים, המוצר הסיני הוא בסך הכול חלק מהרכבה עולמית של רכיבים ממקורות שונים – ולעיתים אף חומרי הגלם עצמם מקורם במדינות אחרות, בעוד שארה”ב מספקת את רמת הערך המוסף הגבוה ביותר.

לעומת אירופה: מדוע 82% מהתשלום על יבוא אירופי זורם החוצה?

הפער החריף בין סין לאירופה נעוץ באופי המוצרים ובאופן אספקתם. יבוא מאירופה לרוב כולל מוצרים מוגמרים – מכונות, רכבים, תרופות – שכבר עברו את כל שלבי הפיתוח וההפצה לפני הגעתם לארה”ב. לכן, 82 סנטים מכל דולר עוברים בפועל למפעלים ולחברות אירופיות, ורק 18 סנטים נשארים בגופי לוגיסטיקה, מסחר או שירות לקוחות בארה”ב.

מדיניות סחר חכמה צריכה להבחין בין “יבוא מזיק” ל”יבוא מייצר ערך”

הנתונים האלו מעידים על כך שלא כל יבוא הוא בהכרח “זליגת הון”. חלק גדול מהמוצרים הסיניים משולבים בכלכלה האמריקאית בדרכים עמוקות – לעיתים יותר מאשר יבוא ממדינות מערביות. במילים אחרות, העובדה שמוצר מגיע מסין אינה אומרת בהכרח שסין מרוויחה ממנו יותר מאשר עסקים אמריקאים.

המשמעות ברמה המקרו־כלכלית היא שמדיניות מכסים ואיסורים צריכה להביא בחשבון לא רק את מקור הייצור, אלא גם את מבנה הערך. מדיניות אגרסיבית נגד סין עלולה לפגוע באותם חלקים בכלכלה האמריקאית שנהנים בפועל מהיבוא הסיני.