מכסים כפתרון לגירעון? בחינה מעמיקה של התפרצות ההכנסות ממכסים במאי 2025 והשפעתה האפשרית על התקציב הפדרלי

בחודש מאי 2025 זינקו ההכנסות של ממשלת ארצות הברית ממכסים על יבוא לרמה חסרת תקדים – 22.2 מיליארד דולר בחודש אחד, כמעט פי ארבעה מהנתון שנרשם במאי 2024. הקפיצה הזו, שמקורה במדיניות סחר חדשה ואגרסיבית, מעוררת את אחת השאלות הקריטיות ביותר בשיח הכלכלי הנוכחי: האם העלייה הדרמטית בהכנסות ממכסים יכולה לשמש מנוף אמיתי לצמצום הגירעון הפדרלי של ארה״ב?

הגירעון האמריקאי – בעיה מערכתית שמחפשת פתרון

נכון לרבעון הראשון של 2025, הגירעון השנתי של ממשלת ארה”ב חצה את רף ה־1.6 טריליון דולר, כשהוצאות הממשלה ממשיכות לגדול בקצב מהיר מההכנסות. על רקע זה, כל מקור הכנסה נוסף זוכה להתעניינות מוגברת – במיוחד כזה שאינו כרוך בהעלאת מס ישיר על האזרח האמריקאי. הכנסות ממכסים, המוטלות על סחורות מיובאות, נתפסות ככלי עוקף פוליטיקה: הן אינן דורשות העלאת מס הכנסה או פגיעה ישירה בצרכנים, ולכן הן זוכות לעיתים לתמיכה דו־מפלגתית.

האם 22 מיליארד דולר הם באמת משמעותיים?

למרות המספר המרשים של 22.2 מיליארד דולר בחודש, חשוב להכניס את הנתון לקונטקסט. בהנחה שהרמה הנוכחית תישמר לאורך זמן, מדובר על כ־266 מיליארד דולר בשנה – תוספת הכנסה שנתית פוטנציאלית השווה לכ־16% מהיקף הגירעון הנוכחי. זהו נתח לא מבוטל, אך גם לא פתרון כולל לבעיה מבנית שמעמיקה כבר שני עשורים.

כמו כן, חשוב לציין שהעלייה בהכנסות ממכסים אינה “חינמית”: חלק גדול ממנה מגיע על חשבון שחקני שוק מקומיים, שהעלות המוגדלת מוטלת בסופו של דבר עליהם ועל הצרכן.

יתרונות פיסקליים מול חסרונות מקרו־כלכליים

מבחינה פיסקלית טהורה, ניתן לטעון שמדובר בצעד הגיוני – אם ארה”ב מצליחה לייצר מקור הכנסה נוסף שמגיע בעיקר מיבואנים זרים או משותפי סחר גדולים כמו סין, הרי שמדובר במינוף של יתרונה הכלכלי כמנוע ביקוש עולמי. הכנסות המכס מצמצמות את התלות בהנפקת חוב ממשלתי, ובכך מקלות על הלחץ בשוק האג”ח.

עם זאת, כלכלנים מזהירים מהשפעות משניות: מכסים גבוהים עשויים להוביל להתייקרות מוצרים בשוק המקומי, להגברת האינפלציה ולפגיעה בכוח הקנייה של האזרחים. בטווח הארוך, זה עשוי לצמצם את הצריכה הפרטית – מנוע הצמיחה המרכזי של הכלכלה האמריקאית, ולפגוע בצמיחה עצמה – מה שיקטין את ההכנסות ממסים בעתיד.

האם המכסים האלה ברי קיימא?

שאלה מרכזית נוספת היא עד כמה ההכנסות החריגות האלה הן ברות קיימות. אם מדובר בתגובה זמנית לשינוי רגולטורי או מהלך סחר חד־פעמי, הרי שלא ניתן לבסס עליה תוכנית פיסקלית ארוכת טווח. לעומת זאת, אם הממשל האמריקאי מתכנן לשמר את רמת המכסים הגבוהה לאורך זמן – ייתכן שניתן יהיה להשתמש בהכנסות אלו כדי לממן רפורמות עומק, כמו השקעות בתשתיות, שדרוג מערכת הבריאות, או הפחתת מיסים סלקטיביים.

אלא שמהלך כזה עלול גם לגרור תגובת נגד מצד שותפות הסחר של ארה”ב. סין, האיחוד האירופי ומדינות נוספות כבר רומזות שהן עשויות להגיב במכסים נגדיים, דבר שיכול לפגוע בייצוא האמריקאי ולהקטין את יתרון הסחר.

האם ניתן להגדיר את ההכנסות ממכסים כהכנסה יציבה?

היסטורית, הכנסות ממכסים נחשבות להכנסה תנודתית מאוד, התלויה בגורמים חיצוניים רבים – החל במחירי סחורות, דרך מדיניות מוניטרית, ועד ביקושים עונתיים. לכן, מרבית המוסדות הפיסקליים בעולם נוטים להתייחס להכנסות ממכסים כאל מקור זמני או משלים, ולא כאל מרכיב יציב בתוך התקציב השוטף.

במילים אחרות, ההכנסות שנרשמו במאי 2025 הן אמנם חריגות – אך כל עוד אינן משולבות בתוכנית סחר אסטרטגית ארוכת טווח, הן לא צפויות לשנות את מבנה התקציב הפדרלי באופן מהותי.

סיכום: פתרון זמני, לא ריפוי שורש

ההתפרצות הנוכחית בהכנסות ממכסים מציגה הזדמנות חד־פעמית לממשלה הפדרלית לצמצם את הגירעון – אך היא אינה פתרון כולל. כל עוד המהלך אינו מגובה באסטרטגיה כוללת של הפחתת הוצאות, ייעול רגולציה, או עידוד צמיחה ריאלית – לא ניתן לבנות עליו לצורך תיקון מבני עמוק.

כפי שמסתמן, המכסים יכולים לתפקד ככלי זמני לבלימת החרפה תקציבית, אך לא ככלי עצמאי ליציאה מהגירעון. המבחן האמיתי יגיע כאשר הממשל יידרש להכריע: האם להמשיך במדיניות סחר אגרסיבית על חשבון יציבות המחירים, או לחפש מקורות מימון חלופיים עם השפעה מאוזנת יותר.