מתחים פוליטיים סביב השקיפות בתיקי אפשטיין

סירובה של התובעת הכללית פאם בונדי להשיב לשאלות הסנאט בנושא הטיפול בתיקיו של ג׳פרי אפשטיין הצית מחדש סערה פוליטית וחשדנות ציבורית כלפי רמת השקיפות במשרד המשפטים האמריקאי. במהלך דיון בוועדת המשפט של הסנאט, התחמקה בונדי משאלותיו של הסנאטור דיק דורבין (דמוקרט מאילינוי) בנוגע להנחיה פנימית נטענת, שלפיה סוכני ה-FBI התבקשו לסמן כל מסמך שבו מוזכר שמו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. תשובתה הקצרה אך החדה — “אני לא מתכוונת לדון בזה איתך, סנאטור” — הספיקה כדי לעורר ביקורת חריפה מצד המחוקקים והציבור כאחד.

החקירה מתקיימת על רקע קריאות מחודשות לחשבון נפש בפרשת אפשטיין, שנים לאחר מותו בתא המעצר הפדרלי בשנת 2019. אף שמשרד המשפטים וה-FBI טוענים כי אפשטיין התאבד וכי “אין רשימת לקוחות”, נמשכות הספקולציות בנוגע להיקף ההשפעה הפוליטית על מהלך החקירה. תגובתו החריפה של דורבין — שהזהיר את בונדי כי “בסופו של דבר תצטרכי לתת דין וחשבון על מעשייך” — הדגישה את עומק השסעים הפוליטיים סביב הסוגיה.

ההנחיה הנטענת ל“סימון מסמכים” והשלכותיה

לפי מכתב קודם ששלח דורבין למשרד המשפטים, מאות עובדי FBI נדרשו בחודש מרץ האחרון לעבור על קבצים הקשורים לאפשטיין במשרדי הבולשת בניו יורק. במסגרת התהליך הזה, כך נטען, הונחו הסוכנים לסמן או להפריד מסמכים שבהם מופיע שמו של טראמפ. אף שהטענה לא אומתה פומבית, שתיקת משרד המשפטים רק הגבירה את גל השמועות.

החלטתה של בונדי שלא לפרסם את כלל תיקי אפשטיין — לאחר שבעבר רמזה כי הם נמצאים בבדיקה — העצימה את החשש מפני שקיפות סלקטיבית. הבהרתה המאוחרת, שלפיה “אין רשימת לקוחות” וכי משרדה טרם השלים את בחינת המסמכים באותה עת, לא הצליחה להרגיע את הביקורת. מחוקקים רבים טוענים כי היעדר הגילוי פוגע באמון הציבור במוסדות הפדרליים, במיוחד כשמדובר באישים רגישים מבחינה פוליטית.

מיקוד מחודש לאחר כישלון הערעור של מקסוול

הסערה סביב ניהול תיקי אפשטיין מתרחשת במקביל להתפתחות משפטית משמעותית: החלטת בית המשפט העליון לדחות את ערעורה של ג׳יסלין מקסוול. מקסוול, שהורשעה בשנת 2022 בסיוע לרשת הסחר המיני של אפשטיין, ביקשה לבטל את עונשה שנקבע ל-20 שנות מאסר. החלטת הדחייה מחזקת את עמדת הממשלה שלפיה תיק אפשטיין נסגר במלואו.

ובכל זאת, ריבוי השאלות הבלתי פתורות — ובייחוד אלו הנוגעות לשותפים או נהנים אפשריים מפעולותיו של אפשטיין — ממשיך להעיב על תחושת הסגירה. בעיני המבקרים, הצירוף בין עדותה החומקת של בונדי לכישלון הערעור של מקסוול רק מחזק את התחושה כי חלקים ניכרים מהפרשה עדיין מוסתרים מהציבור.

מה צופן העתיד למשרד המשפטים ולשקיפות הפוליטית

ככל שהביקורת גוברת, משרד המשפטים נתון בלחץ גובר לחשוף עד כמה, אם בכלל, התקיימה מעורבות פוליטית בניהול החומרים הקשורים לאפשטיין. האירוע משקף גם אתגר רחב יותר העומד בפני וושינגטון — מציאת האיזון בין שמירה על פרטיות ושיקולים חקירתיים לבין דרישת הציבור לשקיפות.

בעוד הסנאטור דורבין מבטיח להמשיך בפיקוחו והפילוגים המפלגתיים מעמיקים, נראה כי המחלוקת רחוקה מסיום. האם דיונים עתידיים או חשיפות נוספות יאירו אור חדש על תיקי אפשטיין — ועל היקף הופעת שמו של טראמפ בהם — נותרת שאלה מרכזית עבור הקונגרס והציבור האמריקאי כאחד.